*נקודת מבט ג'ונגקוק*
האמת שהופתעתי כשראיתי את ג'ין היונג. הוא היה גבוה ורזה, עורו בהיר, תווי פניו עדינים. שיערו היה חום בהיר. הוא פשוט היה יפה. לא הייתה דרך אחרת לתאר. הוא לבש חולצה מכופתרת בצבע תכלת בהיר, היא הייתה מעט רחבה ומכנס בצבע בז' ונעליים לבנות. "היי ג'ונגקוק" הוא אמר עם חיוך "שמעתי עלייך הרבה מג'ימיני". צעדנו לתוך הבית "גם אני עלייך היונג. באמת תודה שבאת" אמרתי בנימוס. זה באמת היה נחמד מצדו, לפנות זמן לאדם זר. "הכל בסדר, איך אתה מרגיש?" הוא שאל, יכולתי לשמוע דאגה בקולו. "בסדר היונג. האמת שבדיוק רציתי ללכת להתקלח, יפריע לך?" שאלתי "לא אין בעיה, אני יכול להשאיל את המטבח שלך?" הוא חייך "כן אבל לא נראה לי שתמצא משהו, עדיף להזמין מבחוץ" הוא הסתכל עלי "עברתי בדרך בסופר וקניתי כל מה שצריך לארוחת צהריים" שוב הוא חייך חיוך עדין וצעד לכיוון המטבח. עליתי למעלה ושטפתי את הגוף בזריזות ואז חזרתי לשבת עם ג'ין במטבח.
"אתה זריז" הוא צחק, צחקקתי בתגובה. 'כן...' חשבתי לעצמי זה כי כבר התקלחתי היום ורק הייתי צריך להתנקות ממה שזה לא יהיה שקרה מקודם עם טאהיונג. הרגשתי את פני מתחממות. אני לא יכול לספר לו את זה. אני לא יכול לדבר על זה בכללי. אני אפילו לא הבנתי מה קרה שם עדין. זה לא שהוא באמת צריך לדעת ואני רוצה להתעלם מהנושא כמה שרק אפשר. "לא ידעתי שאתה וטאה קרובים" הוא אמר וקטע את מחשבותיי. "אנחנו לא" עניתי במהרה. "הוא קרא לך קוקי" ג'ין גיחך. זה לא היה נראה שמפריע לו שאני וטאהיונג קרובים. אבל אנחנו באמת לא קרובים, היום זו היום הראשון שממש דיברנו ואז קרה את מה שקרה שאני עדין לא יכול להסביר. "אתה יכול לשמור על זה בסוד מג'ימין, היונג?" שאלתי בביישנות "אני לא רוצה שזה יצור בלאגן. גם ככה יש מספיק מתח בבית הספר" הסתכלתי עליו. "אין בעיה" הוא אמר "אבל לא נראה לי שהקרבה בינך לבין טאה תפריע לג'ימין" הוא הוסיף וחזר להכין את האוכל. "איך זה לא יפריע לו? הם לא מפסיקים לריב על שטויות בבית הספר" אמרתי וגלגלתי עיניים "זה לא בית ספר זה שדה קרב".
הוא צחק למשמע דברי. הצחוק שלו היה מצחיק וגרם לי להתחיל לצחוק גם. "כן... זה תמיד ככה" הוא אמר. נזכרתי שמין סו סיפר לי שגם ג'ין ונאמג'ון למדו באותו זמן. אז הוא כנראה באמת יודע איך זה. "זה היה ככה גם שאתה ונאמג'ון היונג למדתם?" שאלתי. הוא נראה קצת נבוך "כן בהתחלה" הוא התחיל לספר "נאמג'ון תמיד התגרה בי בבית הספר. האמת שבכלל לא אהבתי את כל המצב הזה. אני לא חובב של אלימות והתגרות". הוא המשיך לספר בזמן שהתעסק עם הבישול "אני זוכר איזה רגע אחד שפשוט נשברתי, זה מביך להגיד..." הוא צחקק במבוכה "מה קרה?" שאלתי מסוקרן. "עליתי לגג ובכיתי" הוא עצר לרגע את מעשיו "לגג?" שאלתי מופתע. "כן, נאמג'ון עקב אחרי וראה הכל" הוא חזר לבישול "גיליתי את זה כמובן אחר כך שכבר היינו ביחד. אבל באותה תקופה לא הבנתי למה הוא הפסיק להתגרות בי וכעס על כל אחד מהקבוצה שלו שהציק לי" הוא הסמיק 'חמוד'. "אף אחד לא חשד? הוא פתאום התחיל להגן עלייך?" הוא הסתכל עלי וחייך "הוא תירץ את זה ואמר 'זה אפילו לא שווה את זה' זה עיצבן אותי יותר ועוד פעם מצאתי את עצמי בגג בוכה. גם לא הבנתי למה זה כלכך מעצבן אותי שהוא אמר את זה" היונג לא חשבתי שאתה כזה בכיין צחקתי. ג'ין צחק גם הוא "זה בדיוק מה שנאמג'ון אמר לי".
YOU ARE READING
Sweet ervenge - נקמה מתוקה
Fanfictionפתחתי את עיני במהירות, זיכרונות כואבים על עצמי בן ה-7 הציפו אותי... זוג עיניים ריקות מביטות אלי, גוף קר זרוק על הרצפה ודם. דם בכל מקום. על הרצפה על הקירות והארונות המטבח, על הבגדים שלי, על הידיים שלי, על כולי. הדבר הבא שאני זוכר הוא שהתעוררתי בחד...
