הנשימה שלי מתהדקת והמחשבות ממשיכות להופיע אני מרגישה אותן מציפות את מוחי ובכך גם חוסמות את נשימתי החזה שלי כואב והאצבעות כבר נפוחות מהחניקות אני מתה מבפנים ולא יכולה לחכות כבר למות גם מבחוץ אני רועדת ובוכה אני מסתכלת על הבבועה המופוחדת שלי במראה על היצור החלש והמגעיל שעומד מולי אני שונאת אותו אני יוצאת מחדרי מקווה שכולם ישנים עדיין מחפשת אחר המפתח למגירת הסכינים .. אני בוחרת בקפידה את הסכין החד ביותר מוכנה כבר לסיים את זה . לסיים את הכאב את הכעס ואת האכזבה את הבכי ואת כל השנאה אני מעבירה את הלהב בעדינות רבה על עורי זה כואבאבח אני סובלת את זה כמו תמיד את צבע עורי כבר בקושי אפשר לראות דרך שכבת הארגמן המכסה אותו אני ממשיכה להסתכל במראה על הפנים שאני שונאת כל כך ועל גופי שאני מתעבת אני מסתכלת וחושבת על כמה שמנה ומגעילה אני אני מסתכלת על היריכים הגדולות ומלאות נחתכים שלי ואני לוקחת את הסכין וממשיכה לחתוך העיניים שלי מתחילות להעצם ואני כבר רואה שחור... הצלחתי?
