גייז בשחור // לארי סטיילינסון

29.

התחלתי להאריך את הפרקים חברים איפה הכפיים שלכם
-

"בוקר טוב" לואי הרגיש את קולו הלוחש של הארי על עורו.

"לא להפריע הארי אני בחלום עם עוגיות" הוא מלמל והתהפך לצד השני כמתחמק מקולו.

הארי צחק, "חבל כי לי יש עוגיות אמיתיות" פיתה אותו ולואי פקח את עיניו בין רגע.

הוא שב להביט בו. על ידו ישב הארי ללא חולצה, שיערו היה מקורזל וצלחת קטנה עם פנקייקים ולידם משפך קטן עם מייפל הייתה מונחת מלפניו, "בוקר טוב" הוא חייך חיוך ביישן וגומותיו יצאו החוצה. על אף שעל גופו היו  רבות כגון סימנים כחולים, שריטות ופלסטרים אדומים, הוא הצליח להתנהג כרגיל.

לואי מצמץ בהפתעה והתיישב, "בוקר טוב" השיב והביט בצלחת, "זה בשבילי?" שאל והארי הנהן.

לואי חייך בהוקרת תודה וקירב את הצלחת אליו, "לכבוד מה זה?" שאל והחל לחתוך באיטיות חתיכות קטנות מן המאכל ולהטביע אותן בסירופ המתוק.

"סתם.." הארי מלמל ונשען אחורה על גב המיטה. לואי הביט בו במבט לא משוכנע ומתח את גבותיו לאחור בספקנות. "אני מרגיש רע על אתמול בלילה" הוא נכנע. לואי שתק והמשיך ללעוס בשקט. "אתה כועס עליי?" הארי שאל בשקט והתקרב אל גופו הקטן.

לואי נאנח והניח את הסכום בצד, "לא. אני יודע שזה לא היה באשמתך. זה רק הזכיר לי במה העבודה הזו כרוכה באמת" הוא הביט לעיניו הירוקות לרגע, "ו.. יותר משזה היה מפחיד, זה היה מבאס, אתה יודע? כאילו, כבר הייתה אווירה והכל, ואז זה".

אלוהים. "זה מה שמפריע לך? לא העובדה שכמעט נהרגנו בזמן מרדף מכוניות?" הארי לא יכל שלא לגחך, סדר העדיפויות של לואי בהחלט היה בלתי צפוי.

לואי ביטל את דבריו, "כאילו, זה היה קצת מלחיץ, אבל גם מלהיב רצח, בחיי. לא הרגשתי כזה חי מעולם" הוא חייך לרגע. הוא החזיר את מבטו לפנקייקים שנחו מולו והחיוך נעלם. לפתע הוא הרצין. "אבל, אוח. אני לא רוצה להיות הבן זוג הזה, אבל דייט במטווח זה רעיון נוראי, הארי. באמת. ראית מה קרה" הוא הביט בו באי נעימות.

הארי השפיל את מבטו.

"זה יכל להיגמר אחרת. לא באנו מוכנים. אם צריך.. אני.. לא יודע. אלוהים. אולי עדיף לחזור לפגישות עמיתים, וכל זה, בתור עניין בטיחותי?" הוא תלה את עיניו העגולות בהארי.

המתולתל הניד בראשו לשלילה מבלי לשקול בכלל את ההצעה. "לא. בחייך, לא עשינו את כל זה בשביל לוותר עכשיו. אני.. מצטער. באמת. על כל הבלגן שקרה. זה חדש לי, כל.. זה. אני עוד מנסה להבין איך לשלב בין הכל" הוא החווה בראשו עליו ועל לואי.

השני חייך בסימפתיה. היה נחמד לדעת שהוא לא היחיד שמרגיש עיוור בכל התחום הזוגי. לואי לא ניסה להיות בן זוג למישהו כבר שנים, ונראה שגם הארי לא. ו.. זה בעצם היה חדשות מעולות. הם לא היו צריכים להילחץ מלהרשים אחד את השני, כי במקום הם יכלו להיות נכים רומנטית ביחד. "הכל בסדר. תפסיק להתנצל, זו לא אשמתך. פשוט.. לא יודע. באותו זמן היינו צריכים להיות יותר ערניים לסביבה. יותר מקצועיים, ו.. פחות בדייט" לואי נמנע מקשר עין. הארי חש צביטת אשמה קלה. "אבל לא בוכים על חלב שנשפך. אפשר ללמוד מזה. בוא נגדיר ככה; מטווח יריות זה לא דייט. זה אימון. דייט זה ארוחה, בלי אקדחים וניסיונות לשיפור פגיעה למטרה. כן?"