Just The Way You Are

46

נקודת מבט מדיסון
אור השמש נכנס דרך חלוני גורם לעיניי להיפתח רק שאני סוגרת אותם בכוח. לקח לי כמה שניות להבין שאני לא בחדר הרגיל שלי ודברים מהימים האחרונים עולים במוחי. יותר מזה שאני בת גרועה לא אמרתי לקייל שעזבתי ורק מלחשוב עליו שפתיי מעלות חיוך. אני לא יכולה לבהות בתיקרה לנצח נכון?

קמתי מהמיטה כפות רגליי נגעו ברצפה הקרה ככה שהלכתי במהירות לחדר הרחצה שצמוד לחדרי. צחצחתי שיניים עם המברשת שקניתי אתמול, סירקתי את שערי עם המסרק שגם אותו ועוד כמה דברים קניתי אתמול. גרבתי גרביים וירדתי למטבח. על המקרר תלוי פתק צהוב שבו כתוב את המספר טלפון של החנות ואת השעה שאבא יוצא להפסקה.
הכנתי לעצמי קפה, כל הדברים מסודרים בדיוק באותו מקום ככה שנוח לי וקצת מפתיע שאני זוכרת. בדיוק אותו הבית, במיקום הכי מרכזי בעיר. אבא לא שינה הרבה הספה האפורה והכורסאות הוחלפו בספה פינתית שחורה. פינת האוכל שהייתה עשויה מעץ הוחלפה בשולחן עגול ולבן. כמובן שהטלוויזיה גדלה אבל התמונות המשפחתיות לא ירדו מהקירות. תמונה של כולנו מחופשה בבית הקיץ שלנו תפסה את צומת ליבי. מדיסון בת ה11 בבגד ים כחול נראת חסרת ביטחון. שערי היה אדמוני יותר מאשר עכשיו ומאז אני איזה 20 סנטימטר יותר. דיאנה חיבקה אותי היא בדיוק סיימה את התיכון ונראת אותו הדבר בדיוק כמו עכשיו. אוליביה בלונדינית יותר ושערה מגיע עד כתפיה וואו לא שמתי לב כמה שהיא השתנתה. ההורים שלנו מחובקים מאחור נראים מאושרים מתמיד. אני זוכרת את היום הזה כאילו היה אתמול. עקצה את אוליביה מדוזה והיא צרחה ככה שכל מי שהיה סביבנו חשב שהיא משוגעת ובסוף סיימנו בבית חולים.

הקפה נגמר בלי ששמתי לב ורציתי עוד. אני חייבת אוויר אני לא ממש אוהבת להיזכר בדברים טובים. עליתי חזרה לחדרי הישן ושלפתי את החבילת סיגריות שהייתה מלאה כי בזמן האחרון נמנעתי מהן. טוב, אין סיכוי שאבא ידע שאני מעשנת אז יוצאים החוצה! מאחר וסתם זרקתי בגדים בתיק החלטתי ללבוש חצאית משובצת של אוליביה בכלל ולבשתי איתה סריג אפור. אני מודעת לזה שיהיה לי קר אבל אין לי ממש ברירות אני צריכה ללכת למרכז קניות באזור. נעלתי את הדוקטור מרטינס שלי ומעל לבשתי מעיל בד שחור שמגיע עד ברכיי. לקחתי את המפתח שאבא השאיר לי וכתבתי לו שאני בחוץ אם הוא יחזור.

הכיכר מלאה אנשים השעה שתיים בצהריים. השמיים בהירים לעומת העיר שבטח יורד בה מבול עכשיו לא קר ממש כמו שציפיתי אבל נעים. התיישבתי על ספסל רנדומלי והתחלתי להכניס זבל לגוף שלי חבל רק שהוא גורם לי להירגע. שחושבים על זה לא עישנתי מאז שאני וקייל בקשר אולי כי הוא היה מרגיע אותי הוא היה הסם האישי שלי. אני מתגעגעת אליו ואני מתחילה להרגיש עוד יותר רע שלא אמרתי לו שאני עוזבת.

״אפשר אש?״ סובבתי את ראשי לאותם עיניים כחולות סוחפות, את שערו השחור אני בקושי רואה בגלל כובע הגרב שחובש והוא לובש את אותו ג׳קט ג׳ינס שלבש אתמול. ״אתה לא אמור להיות בבית ספר.״ שאלתי בלי עניין כדי להימנע משתיקה מביכה והוצאתי את המצית האדומה מכיסי. ״גם את לא?״ התחכם בחיוך משועשע, ״אני בחופש.״ השבתי וזרקתי לידיו את המצית. ״גם אני בחופש,״ מלמל כשהכניס את הסיגריה בין שיניו. החלטתי להתעלם ושאפתי עוד זבל לריאות. ״אני אתמול לא התכוונתי להטריד אותך או משהו.״ הפציר בפניי כשנזכרתי בשיח הקטן שלנו בבית הקפה. ״לא קרה כלום,״ השבתי כשהבטתי בלסתו מתקשה, קייל ממש לא היה לוקח את זה ככלום. ״תגיד רגע למדנו באותו יסודי?״ שאלתי כשעיניי פגשו את עיניו. ״כן ממש פה מעבר לפינה.״ משך בכתפיו והחזיר את הסיגריה לפיו.
״אז יש מצב אתה זוכר את איזבל פאוול?״ היססתי לרגע כשהמשכתי לבהות בעיניו הכחולות המדמות בעיניי סערה חזקה. ״כן בקשר עד עכשיו,״ השיב מבולבל, ״יופי אז אתה לוקח אותי אליה.״ חיוך מרוצה התפרס על פניי, ״ואם לא בא לי?״ גיחך בזלזול, ״זו לא הייתה שאלה.״ גיחכתי גם ונעמדתי. זרקתי את מה שנשאר מסיגריה שלו ושלי על המדרכה ומעכתי אותן בעזרת עקב המגפיים שלי. ״אני רואה שיש לך ביצים פתאום.״ נעמד מולי בחיוך משועשע כשהבטתי שוב בעיניו. ״כן, השתנתי מאז הפעם האחרונה שראית אותי.״ ככל שהבטתי בעיניו זיהיתי את אותו ילד שטותניק שהיה יורד לי על השיער. רפאל בלאק בעל השיער השחור שתמיד היה מבולגן אבל באופן יפה שעכשיו קצר יותר והעיניים המהפנטות שקיבל מאמו המנוחה. ״אני יודע איפה היא בואי,״ תפס בידי בחוזקה מה שממש לא מוצא חן בעיניי. ״רפאל היד שלך.״ נגעתי בכתפו בידי השנייה בזמן שאני נגררת אחריו לכיוון אותו אופנוע כשבחן אתמול בבוקר. הוא כנראה בחר להתעלם ממני מה שמעלה לי את העצבים אבל למזלו כבר הגענו לאופנוע. ״קחי,״ הושיט לידי קסדת חצי שחורה אחרי ששיחרר את אחיזתו. לקחתי את הקסדה וחבשתי אותה על ראשי בזמן שהוא התניע את האופנוע. ״את יכולה לעלות.״ הודיע, התמקמתי מאחוריו, סגרתי את רגליי כמה שיותר ואת המעיל שלא יראו כלום מהחצאית הקצרה שלי והעדפתי לאחוז במאחזים מאשר בו.