Just The Way You Are

47

נקודת מבט קייל
נקרעתי מבפנים לראות אותה כל כך סובלת, כל כך פגועה וחלשה. הגעתי לביתה כדי להיות איתה ולחזק אותה כמה שאוכל. ביום שדיאנה הודיעה לי שהלכה לסגור חשבון עם אבא שלה נרגעתי טיפה. אני יודע שהיא מתגעגעת אליו, אני רואה את זה שהיא מדברת עליו. אומנם קצת התאכזבתי שהיא לא הודיעה לי אבל אני יכול גם להבין אותה אחרי נתק של חמש שנים מאביה.

כבר עברו כמה ימים ולא שמעתי ממדיסון וגם לא ממשפחתה. אני מניח שהיא זקוקה להפסקה ואני מכבד את החלטתה חבל רק שאני מתגעגע אלייה ממש.
״אז איפה הג׳ינג׳ית שלך?״ זיהיתי את קולה של איבון שהתיישבה בכיסא לידי. ״לא עינייך.״ חזרתי להעסק בטלפון. ״קייל?״ קראה כשאצבעותיה מלטפות את ידי. ״מה?״ שאלתי חסר סבלנות והתעלמתי ממעשיה כי אני יודע שבסופו של דבר תפסיק. ״אני מתגעגעת אלייך.״ השיבה בקול חלש. ״אני מצטער איבון זה נגמר מזמן ואני עברתי עלה.״ הורדתי ידה ממני בעדינות. ״אבל אנחנו יכולים לחזור להיות כמו פעם ככה את הורס קשר של כמעט שלוש שנים?״ שאלה מאוכזבת אבל בטיפה תקווה. ״אם אני לא טועה את הרסת.״ השבתי בזעם, אני עדיין לא מבין איך הייתי כל כך עיוור מאהבה אלייה. ״בכל מקרה עברנו את זה,״ הכריזה והביטה בעיניי. אני שונא את עיניה. פעם קודמת שהבטתי בהן נפלתי לתוכן לתוך הקסמים שלהם. ״עדיין את היית צריכה לשתף אותי בזה.״ אמרתי מאוכזב מהחלטה שלה. ״כן קייל ילדה בת 17 מגדלת תינוק נראה לך הגיוני?״ שאלה כשעיניה נוצצות. טעות קטנה, משהו קטן שדילגנו עליו יכול להוביל לסיבוך גדול. ״זה לא משנה היית צריכה לשתף אותי.״ השבתי מתוסכל, ״יכולנו לקבל החלטה יחד ואולי גם לא הינו נפרדים אבל זה אשמתך בלבד איבון.״ הוספתי, אני עדיין לא מעכל את זה שיכלתי להיות אבא עכשיו. ״אבל קייל..״ ״אבל מה איבון? זה נגמר. אנחנו לא נחזור.״ קטעתי את דבריה והחלטתי לגמור את הדיון הזה. קמתי במהירות ויצאתי מהכיתה הריקה.

״אני רוצה לראות אותה לא אכפת לי אני הולכת עכשיו אלייה!״ צעקה אמבר נואשת, היא יודעת שאני הייתי אצלה והיא התאכזבה לשמוע שמדיסון לא רצתה לראות אף אחד, רק שהיא עכשיו בכלל לא בעיר. ״אמרתי לך היא לא יכולה.״ השבתי בפעם המליון לאמבר. אומנם שיקרתי אבל היא במילא לא פה. ״אבל אנחנו מתגעגעות,״ נאנחה מייגן באכזבה ואספה את שערה לפקעת בזמן שאנחנו בדרך לקפיטריה. ״גם אני רוצה לראות אותה.״ הוסיף ז׳אק למרות שיודע הכל כי מדיסון בחרה לשתף אותו. ״בכל מקרה...״ ״תגיד לי איפה היא!״ קולו של בלייק התפרץ לדבריי וידיו אחזו במהירות בחולצתי. ״מה זה עניינך?״ שאלתי ביובש והעפתי את ידו ממני ככה שהוא נדחף לאחור. ״אולי אם היית באמת אוהב את מדיסון היית יודע שהאבא החורג שלה נהרג.״ אוליבה נעמדה בינינו. ״מי את שחושבת שאני לא יודע את זה?״ התקרב אלייה באופן מאיים ותלמידים התחילו להתאסף סביבנו. ״גם היית יודע שזאת אחותה הקטנה.״ הוספתי לדבריי אוליביה ונעמדתי לצידה. ״עכשיו אתה יכול לעוף לנו מהעיניים בלייק כי במילא האדם האחרון שמדיסון תרצה לראות זה אותך.״ סיכמתי את השיחה שלנו ובלייק נעלם עצבני בין כולם. ״קייל אני צריכה אותך לכמה דקות.״ הודיעה אוליביה כשהביטה בי. ״אוקיי,״ השבתי והתרחקנו מאחרים.

״אתה יודע שהיא נסעה כבר לאבא שלנו.״ אמרה כאילו אני לא יודע. ״כן אני יודע,״ השפלתי את מבטי, אני שמח שהיא נסעה אליו אבל רציתי לפחות שהיא תודיע לי. ״אז הוא אמר שהיא מתאוששת היא פגשה כמה מחבריי הילדות שלה. ושהיא נראת טוב יותר בכל יום שעובר.״ היא הודיעה וחיוך קטן התפרס על פניי שאני יודע שטוב לה. ״יש רק בעיה אחת.״ הכריזה פתאום והרמתי את מבטי לעיניה החומות. ״אני אישית עדיין לא דיברתי איתה. אבל אני חושבת שהיא בסופו של דבר תעדיף להישאר שם.״ אוליבה השפילה את מבטה. ״טוב לה שם לכולנו היה טוב שם.״ הסבירה ועבירה את ידה בשערה בזמן שאני מעכל את דבריה ובולע את רוקי. ״הכל טוב כל עוד היא מאושרת אין לי בעיה אני רק צריך לדבר איתה.״ באמת שאני בסדר אם זה. זה הבחירה שלה וכשטוב לה טוב לי. ״אני אתן לך את הכתובת הישנה שלנו ואידע את ההורים שלנו.״ היא הוציא פתק מתיקה, אני לא יודע עם מדיסון תאהב את הרעיון. ״וקייל היא תשמח לראות אותך. היא תמיד שמחה לראות אותך.״ הוסיפה ונתנה לידי פתקון עם כתובת עליו. ״תודה,״ השבתי והכנסתי את הפתק לכיס שבג׳ינס שלי.

״אני בבית!״ הודעתי בתקווה שאחד מהם נמצא ולא בעבודה. ״איפה אחותך?״ זיהיתי את קולה של אימי מהמטבח. ״אצל ניק,״ מילמלתי וזרקתי את תיקי על הספה. ״אתה רעב?״ שאלה כשראתה אותי נכנס למטבח. ״גווע,״ השבתי בחיוך והתישבתי על אחד מהכיסאות שבאי. ״בתאבון,״ איחלה, היא מזגה לשתי קערות מרק, הניחה אותם על השולחן ומיד לאחר מכן התיישבה והביאה לידי שתי פרוסות לחם. ״תודה אמא מדהים כמו תמיד.״ השבתי אחרי שטעמתי. ״שמחה שאהבת,״ חייכה ותבלה את פרוסת הלחם במרק.
״מה איתה?״ שאלה בסקרנות ואני יודע שהיא מתכוונת למדיסון.
״לא דיברתי איתה עדיין אבל אני יודע איפה היא נמצאת.״ השבתי, ההורים שלי עדיין לא פגשו את מדיסון למרות שמאוד רוצו. הם הוזמנו לאירוע אבל לא יחלו להגיע. ״ואתה מתכוון ללכת אליה?״ שאלה כשעיניה הכחולות תפסו אותי. ״אני לא יודע... אחותה אומרת שטוב לה שם והיא מתאוששת.״ הסברתי והעברתי את ידי בתסכול. אני באמת לא יודע כבר מה לעשות. ״אבל אתה אוהב אותה נכון?״ שאלה בחיוך מרוצה. ״כן אבל היא צריכה חופש.״ השבתי וראשי לא הורם מקערת המרק הריקה. ״קייל זו בחירה שלה תתן לה עוד כמה ימים ואם היא לא יוצרת איתך קשר אז תיסע אלייה.״ אמרה ברכות ונגעה בידי. ״תודה אמא,״ חייכתי כשפגשתי את עיניה שוב. ״אווו הגוזל שלי מאוהב,״ אמרה מרוצה מרוצה מעצמה. ״אמא..״ ״טוב, בסדר.״ גיחכה וצילצול הטלפון שלי נשמע. מספר לא ידוע הופיע על המסך, בלי לחשוב פעמיים עניתי.

״הלו?״ קראתי אבל לא ענו לי. ״הלו?״ שאלתי שוב אבל מה שנשמע זה יבבות קטנות. ״מדיסון?״ קראתי בתקווה שתענה לי אבל השיחה מיד נותקה. ״זאת הייתה היא?״ אימי שאלה בדאגה. ״אני חושב שכן.״ השבתי מתוסכל מדאגה וגעגוע.

מקווה שאהבתם את הפרק שבוע טוב✨🧡