Sweet ervenge - נקמה מתוקה

פרק 21 - ילד חדש

*נקודת מבט טאהיונג*

"טוב אני הולך עכשיו" ג'ימין אמר "תיהנו לכם עד השיעור הבא" הוא יצא מהדלת ונישאנו רק אני וקוקי בגג. התיישבתי נישען עם גבי על הקיר. 'אני מניח שגם היום אני לא אלך לג'ונגקוק' חשבתי 'רציתי להיות איתו רק שתינו'. הרגשות האלה שיש לי כלפיו. הם מתחזקים מיום ליום. אני כמעט ולא מצליח להחזיק את עצמי. קשה לי להיות רחוק ממנו במהלך היום. אם הייתי יכול הייתי משאיר אותו איתי בגג כל היום. המחשבות שלי נקטעו כשהרגשתי את גבו של קוקי על בטני וחזי. הוא השעין את ראשו אחורה על כתפי "על מה אתה חושב?" הוא שאל בחיוך. 'הוא כלכך חמוד' בכל פעם שאני רואה את החיוך שלו הגוף שלי מתחמם. אני רוצה שהוא חייך רק אלי. אני רוצה שהוא הסתכל רק עלי. זה הטריף אותי כשהוא הסתובב רק עם ג'ימין. הקנאה שיגעה אותי ועשיתי דברים שלא הייתי גאה בהם. כשהוא נפל ונפצע בכיתה הרגשתי שאני מסוגל לרצוח מישהו. כלכך כעסתי על אותו ילד ששם לו את הרגל ואם יון סוק לא היה מרגיע אותי זה גם מה שהייתי עושה. עוד לפני שהתחלנו בכלל משהו קוקי נהפך לנקודת החולשה שלי.

כרכתי את ידי סביב ביטנו וקירבתי אותו אלי "עלייך" צחקקתי כשהבחנתי בגוון ורדרד על לחייו. "מה בדיוק?" הוא שאל. "אמ.. איך בדיוק קוקי הקטן הפך להיות כלכך תחמן?" צחקתי בהתגרות. הוא נתן לי מכה קטנה עם המרפק בבטן "אני לא תחמן!" הוא צחקק. "כן?" שאלתי "אז מאיפה הגיעה לך כל התוכנית הזו שיצרת פה?". הוא הרים את ראשו מכתפי והסתכל קדימה "אני פשוט לא אוהב שאנשים מתחמקים מדברים" הוא החל לומר "יונגי הזה היה צריך לדבר עם ג'ימין כמו שצריך לפני שהלך בדרך אחרת". הנחתי את מצחי על גב ראשו ועצמתי את עיניי. "זו התנהגות פחדנית לדעתי" הוא המשיך "אני פשוט לא חושב שלהתעלם מקצוות פתוחים זו דרך נכונה. לא משנה מה יקרה היום. גם אם זה טוב וגם אם זה רע. לג'ימין מגיע לדעת מה עובר על יונגי, למה הוא עשה את מה שעשה ומה הוא בשבילו". הוא שתק לכמה רגעים. "אני רק מקווה שהכול יסתדר לטובה". ישבתי בשקט מקשיב לדבריו. כל מה שהוא אמר נכון. אבל זה הרבה יותר מסובך ממה שזה נראה.

"אתה יודע קוקי..." עצרתי מתלבט אם כדי להגיד את מה שאני רוצה להגיד. "אממ?" הוא שאל מחכה להמשך דבריי. "אני חושב שהדבר הנכון הטוב ביותר. הוא שג'ימין ינצל את ההזדמנות לסיים את זה" אמרתי. ג'ונגקוק הסתובב אלי "אתה לא חושב שיש להם סיכוי?" הוא שאל קולו נשמע עם מעט תקווה. "לא" נאנחתי. "אתה לא היית פה אז אתה לא יודע. אבל כשג'ין ונאמג'ון גילו לכולם על המערכת יחסים ביניהם. הכל היה בלאגן" הסברתי לו הוא הסתכל עלי מקשיב "הם לא יתנו שזה יקרה עוד פעם" ראיתי מבט מאוכזב על פניו וכאב לי לחשוב שניפצתי אצלו תמונה מאושרת של ג'ימין. אני בעצמי לא רוצה לראות אותו ככה. אבל היום שג'ין גילה לאבא שלי את האמת. היה אחד הימים הכי כואבים שאני זוכר. ביום שאחרי ג'ין כבר לא היה חלק מקבוצת קים. "וגם המעמד של יונגי גבוה יותר משל ג'ין וגם של ג'ימין. לא יתנו להם לעבור..." "לא מספיק" ג'ונגקוק קטע את דברי "אני לא רוצה לשמוע כזו פסימיות. אני רוצה להאמין שזה יהיה בסדר" הסתכלתי עליו, הוא כלכך תמים "קוקי..." הוא הניח את אצבעו על פי והניד את ראשו "לא טאה. הכל יהיה בסדר" הוא לחש. רציתי להאמין לו, קיוויתי גם בשביל ג'ימין וגם בשביל יונגי. אני רוצה ששניהם יהיו מאושרים.