הארי ופרסי והוגוורטס כמובן

הנבואה ומה שיהיה אחריה

נ.מ הארי
בזמן שרון והרמיוני דברו על בתי ספר אני התגנבתי לכיתה מתכסה בגלימת ההיעלמות. הצמדתי את עוזני אל הדלת והקשבתי, מה ששמעתי גרם לי לקפוא.
"אבל מה הנבואה?" זה בהחלט היה הקול של פרסי, על איזה נבואה הם מדברים? קולו של מר ברונר היה שקט מאוד כאילו גם כאן הוא חושש שמצוטטים לו, טוב הוא צודק, אבל מה יש לו כבר להסתיר?

"קרבות היא כבר עברה,

ותחליט בעצמה מה יהיה גורלה.

בת החוכמה, בן הים והאש,

יצילו נשמות מגורל שבא להתממש.

המת ישוב ויעלה פעם נוספת,

וצוואתו תתגלה חקוקה במתכת."

שקט השתרר מצדו השני של הדלת, ואני לא העזתי לזוז. המת ישוב ויעלה פעם נוספת! וולדמורט! זה חייב להיות הוא! עצרתי בעצמי מלהתפרץ לחדר ולדרוש הסבר. פתאום אנבת' דברה.
"תחליט בעצמה מה יהיה גורלה" היא אמרה את זה ספק בפחד ספק בהתפעלות.
"מי כבר מת וישוב לחיים?" שאל פרסי
"אני" אמר ליאו
"לא אתה! מי כבר מת ויחזור שוב לחיים" לא יכולתי להתעלם מזה שליאו אמר שהוא כבר מת, אבל זה נשכח מראשי כששמעתי מה מר ברונר אמר.
"זאת חצויה, היא כבר נלחמה בעבר. והיא מכירה את מי שמת."
"מתי היא הייתה יכולה להלחם?" שאל ליאו
"שמעתי מכמה בנות שהיה מלחמה כאן בבית הספר, לפני סוף הלימודים" אמרה אנבת'
היא לא ידעה מזה? היא לא ידעה מהקרב על הוגוורטס? הם לא ידעו! ההבנה חילחלה אט אט לראשי
"הם לא מכאן!" התכווצתי ברגע שהבנתי שאמרתי את זה בקול. ארבעת הקולות מעבר לדלת השתתקו. שמעתי צעדים ונסוגתי אחורנית בזהירות, מודה על גלימת ההיעלמות שלי בפעם המאה בערך.
הדלת נפתחה, ראשון יצא פרסי, הוא אחז בעט אחריו יצאה אנבת' ידה מרחפת מעל מותנה, כאילו היא עומדת לשלוף אקדח. ליאו הוא זה שהפתיע אותי, כשהוא יצא גופו עלה באש.
"אתם רואים משהו?" קולו של מר ברונר נשמע מאיים
"לא" אמר פרסי, למרות שהייתי יכול להישבע שהשלושה ראו אותי, פרסי העיף שוב מבט איפה שעמדתי ואז הכניס את העט לכיס, ליאו כבה ואנבת' נכנסה פנימה. פרסי וליאו סרקו את המסדרון עוד פעם אחת ואז חזרו פנימה, לא זזתי. פחדתי מדי לפלוט הגע, אחזתי בשרביט שלי בזהירות למקרה שהם יחזרו. אחרי פחות מדקה השלושה יצאו אם כל הדברים שלהם, מר ברונר יצא אחריהם.
"תזהרו" הוא אמר ופנה לכיוון המדרגות שמובילות לקומות התחתונות ולחדר המורים.
אנבת' פרסי וליאו הלכו לכיוון השני.
עקבתי אחריהם.

נ.מ פרסי
"אתם חושבים שבאמת היה מישהו בחוץ?" שאל ליאו
"כן, הוא אמר 'הם לא מכאן' מישהו בטירה הזאת גילה עלינו" אמרתי
"לא בטוח" אמרה אנבת' הסתכלתי עליה במבט ספקני
"אולי הוא חושד שאנחנו לא מכאן, אבל אף אחד לא היה מעלה על דעתו מי אנחנו באמת" היא אמרה
"כן…" אמרתי כשהספק מנקר בי
"אפילו הקוסמים לא היו עולים עלינו, עובדה שעד היום היו רק שני קוסמים שגילו עלינו, אחד מהם כבר מת! הם בחיים לא היו מגלים סתם ככה" אנבת' אמרה
פתאום שמעתי התנשפות מאחורינו, שלפתי את אנקלוסמוס ופניתי אחורה. אנבת' נבהלה אבל התאפסה מהר.
"מה?" שאל ליאו
"שמעתי משהו" סרקתי בעיני את חלל המסדרון, שוב ראיתי מין קפל באוויר לא התיחסתי לזה מקודם, מחוץ לחדר. אבל עכשיו התקרבתי אליו, הקפל היבהב ונעלם. הוא הופיע שוב במרחק ממני. צימצמתי את עיניי, הוא נשאר במקום. זינקתי במהירות, שמעתי זעקה פתאום לא הצלחתי לזוז, זה נמשך רק שניה אבל במשך שניה קפאתי. זה הפר את שיווי משקלי ונפלתי על פני. כשקמתי האדווה באוויר נעלמה, לרגע חשבתי שאולי דמיינתי את זה. אבל אז ראיתי אותה שוב, מין קיפול באוויר שפונה במסדרון ונעלם.
"מה קרה?" שאלו אותי אנבת' וליאו
"מישהו היה כאן"

נ.מ הארי
ברחתי במהירות, ולא הורדתי את הגלימה. הצילצול שמבשר שנגמר השיעור הידהד ברחבי הטירה, ופתאום המסדרונות התמלאו בתלמידים. הלכתי הצידה והורדתי את הגלימה, ממשיך לכיוון מועדון גריפינדור.
"סיסמה?" שאלה האישה השמנה
"הגגית" אמרתי במהירות ונכנסתי בחור שמאחורי התמונה
"רון!" צעקתי ברגע שראיתי אותו
"אתה לא תאמין מה שמעתי!" העפתי מבט מסביב "איפה הרמיוני?"
"איפה אתה חושב?" ציחקק רון
"בוא" אמרתי ופניתי אחורה, בדרך לספריה.
*********
"הוא עלה באש?" שאל רון
"זה מה שאתה שואל אחרי כל מה שאני מספר לך?" שאלתי את רון
"מה את חושבת?" שאלתי את הרמיוני
"אני מבולבלת, הם נשמעים כאילו הם רוצים לעזור, גם הנבואה הזאת מוזרה. אתה יכול לחזור עליה?" הרמיוני שאלה
נאנחתי מחוסר סבלנות,

"קרבות היא כבר עברה,

והיא תחליט בעצמה מה יהיה גורלה.

בת החוכמה, בן הים והאש,

יצילו נשמות מגורל שבא להתממש.

המת ישוב ויעלה פעם נוספת,

וצוואתו תתגלה חקוקה במתכת."

הרמיוני הרהרה בנבואה הזאת כל אחר הצהרים.
"אני חושבת שאני יודעת מי הם בת החוכמה בן האש ובן המים" היא אמרה.
"איך את יכולה לדעת?" שאל רון
"בן האש… לא אמרת שליאו עלה באש כשהוא יצא מהכיתה?"
"כן אבל מי הם האחרי- אההה" ההבנה נחתה עלי פתאום
"בת החוכמה היא כנראה אנבת', ובן המים הוא פרסי?" שאלתי
"תחשוב על זה, גם כשפיבס שפך עליו מים הוא לא נרטב… ואנבת' באמת חכמה!" הרמיוני אמרה את זה כאילו היא אומרת את שורת המחץ בהסבר ארוך ומפורט בעל נימוקים רבים. הבטתי מסביב בוחן את הספריה הריקה, מהרהר במה ששמעתי עכשיו.
"את מי הם יצילו? איזה גורל?" הרמיוני מילמלה
"אני חושב שהשורות האחרונות מלחיצות יותר" אמרתי, הרמיוני ורון הביטו בי
"המת ישוב ויעלה פעם נוספת? זה בטוח וולדמורט!" רון נראה חרד והרמיוני נראתה מעט לחוצה.
"הארי, הפעם הוא באמת מת, אין  עוד הורקרוקסים, אין עוד דרכים… הוא לא יכול לחזור לחיים" הרמיוני נשמעה כל כך הגיונית, אבל ידעתי שאני צודק! הייתי בטוח!
"השאלה האמיתי היא מזה בן מים, או חוכמה, איך זה הגיוני, ואיך הם קיבלו נבואה? ויותר חשוב, צריך להבין מי היו שני הקוסמים שידעו על העולם של אנבת' פרסי וליאו, אמרת שאחד מהם מת, נכון?" שאלה אותי הרמיוני
"כן"
"אולי… אולי זה היה דמבלדור, הוא תמיד ידע הכל" אמר רון חצי שואל חצי אומר
"אבל דמבלדור לא כאן יותר" אמרתי בנוקשות, מדחיק את הכאב.
"מי יכול להיות כזה חכם?" שאלה הרמיוני
"אנחנו צריכים ללמוד עוד עליהם" אמרתי
"טוב יש לנו הזדמנות מעולה" אמר רון והביט מעבר לכתפי, הסתובבתי במהירות ובאמת, אנבת' פרסי וליאו היו שם.