ממלכת היצורים: הנשיכה הגורלית

פרק שישי

"תומססס לאן אנחנו הולכים?" למה הוא תמיד הולך למקומות מבלי לומר לי? "אתה יודע שאתה לא חייב ללכת אחרי כל הזמן, נכון?" ברור שאני חייב! "תומס, אני 'יד ימינך' והחבר הכי טוב שלך, אין לי עוד לאן ללכת" התלוננתי לו בעודי עובר ללכת לצידו.
אז... איך אני ותומס הכרנו בעצם..?
זה.. היה לפני הרבה שנים, אנחנו חברי ילדות אפשר לומר.. עוד כשהיה קטן היה אפשר להרגיש שהוא אלפא עתידי, אבל לא בגלל זה אני חבר שלו, זה סתם בונוס נחמד להיותו חבר שלו...
אולי אנחנו חברי ילדות... אבל לא מתוך בחירה או רצון... האבות שלנו... אבא של תומס הוא אלפא, לא מפתיע, ואבא שלי.. הוא יד ימינו, ובגלל זה גם אנחנו תקועים במצב כזה...

~ לפני 30 שנה ~

"קדימה תומס! אתה אלפא עתידי, אתה חייב יד ימין, והנה! יש לך פה יד ימין טוב מאוד! יש לו את הגנים של היד ימין שלי" שמעתי את אבא של תומס מדבר איתו... לא ממש אהבתי את הרעיון, אך מי אני שאסרב לאבא שלי או לאלפא..? "היי, אני תומס" ישבתי על אבן כלשהי כששמעתי את קולו מאחוריי.. "ואני ג'ייק" אמרתי בקול קריר מעט, מפנה לו מקום לידי.
אז הוא היה בן 56 ואני 24... זה גיל צעיר יחסית לערפדים שהם בני אלמוות... אך בכל זאת, הייתי גדול מספיק כדי להבין שאני אצטרך לבלות עם תומס את כל שאר חיי... הרי עכשיו אני העוזר שלו... אין לי לאן ללכת...
ואם אני אנסה לשבור את השבועה? זה לא יגמר בטוב בכלל... אני אפגע לא רק בעצמי אלא גם באלפא... בתומס...

~ חזרה להווה ~

"ג'ייק! אתה מתכוון לרדת לכדור הארץ כבר? או שאתה תמשיך לעמוד שם כמו מטומטם?" פאק, תומס צועק עלי, זה לא דבר טוב.. "אני בא! מצטער" הוא רק נאנח והמשיך ללכת לדרכו, בציפייה שאני אלך אחריו... כמו תמיד.
ליאו היה נראה לי די נחמד... וכנראה שאם לא הייתי עוזר לו אז, במסדרון, הוא כבר לא היה בבית הספר הזה, ותומס לא היה נהנה מהדם שלו... למה תמיד הוא מקבל את כל האנשים היפים והמתוקים? זה ממש לא הוגן.. הוא סוטה מדי, הוא יהרוס את הילד והתמימות שלו..!