נקודת מבט מדיסון
״האם הגברת ווסט תועיל בטובה לקום היום?״ שאל רפאל בפעם הרביעית להיום. ״אתה צריך להיות בבית ספר.״ פיהוק ברח מפי כשכיסיתי את פניי בשמיכה. ״חבל רק שהתפקיד שלי הוא להוציא אותך מהמיטה קדימה קומי.״ משך את השמיכה וגל קור תפס את גופי. ״מה קרה אתה נחמד? מה אבא שלי אמר לך? זה שהוא לא נמצא היום אתה פתאום מחויך?״ שאלתי טיפה בעצבים, התקדמתי במהירות לחדר הרחצה שצמוד לחדרי ונעלתי את הדלת אחריי. ״הוא לא אמר כלום ווסט, סתם יש לי אנרגיות ויאלה רדי למטה כבר.״ קולו נשמע חלש יותר כנראה שהתרחק. צחצחתי שיניים ושטפתי את פניי. סיקרתי את שערי וחזרתי חזרה לחדרי. לבשתי את הקפוצ׳ון של קייל מעל הפיג׳מה והסנפתי את ריחו הטוב. גרבתי גרביים וירדתי למטבח. ״בתאבון,״ איחל רפאל כשהתיישבתי מולו בפינת האוכל. ״גם לך,״ השבתי והתחלתי לחתוך את החביתה שהכין.
״מקווה שטעים לך,״ אמר כשהרגשתי את מבטו עליי. ״מאוד תודה,״ השבתי וגל ריחו של קייל שוב נכנס לריאותי.
״את מוכנה?״ שאל מבעד לדלת. ״כן רגע,״ השבתי וקשרתי את הסרוך של הדוקטור מרטינס. הסתכלתי במראה בפעם האחרונה הג׳ינס ישב עליי טוב ומתאים לסווצ׳ר האפור. שערי קלוע בצמה ארוכה ולבשתי במהירות את המעיל השחור שמגיע עד ברכיי. ירדתי לסלון, רפאל לא היה שם אז רוב הסיכויים שהוא חיכה בחוץ. יצאתי החוצה ונעלתי את הדלת אחריי. רפאל נשען על האופנוע התעסק בטלפון שלו ביד אחת והקסדה מוחזקת בידו השנייה. ״לקח לך שנים,״ מלמל וחבש את הקסדה שלו. ״סתום כבר,״ גלגלתי את עיניי וחבשתי את הקסדה שלי. ״יאלה ווסט היום,״ נאנח וגרם לי לגלגל את עיניי שוב. עליתי על האופנוע, התמקמתי מאחוריו ושוב העדפתי להחזיק במאחזים במקום בו.
״באמת לפה?״ שאלתי כשחנה מול כניסת הפארק. ״את אהבת את המקום הזה.״ הסביר וירד אחריי מאופנוע. ״כן כשהייתי בת 10.״ השבתי ביאוש והבאתי לידו את הקסדה בכוונה שיקשור אותה. ״לא נורא תשרדי.״ גיחך, חטפתי מידיו את כובע הגרב השחור שבא לחבוש וחבשתי אותו. הוא הביט בי מבולבל כשחייכתי ברשעות והתקדמנו לכניסה. קנינו כרטיסים ונכנסו לפארק העצום יותר ממה שזכרתי. עלינו על כמה מתקנים שקצת הצליחו לשעמם אותי ומידי פעם צחקנו על אנשים שצורחים מפחד מהרכבות הרים. ״אני מאתגרת אותך בלאק,״ אמרתי כשראיתי את השלט של מבוך האימה. ״על מה מתערבים?״ הוא הפנה את מבטו אליי במהירות. ״רואה את השטות הזאת ששם. מי שנבהל ראשון מפסיד.״ הכרזתי בתמימות מזוייפת כשהפנתי את ראשי לשלט. ״ומה מקבל המנצח?״ הרים גבה בשאננות ושילב את ידיו. ״מה שבא לו.״ סיכמתי בכנות. ״סגור.״ הושיט את כף ידו לכיווני, לחצתי את ידו אבל הוא החליט להשתעשע ולגרור אותי במהירות לכניסה של המבוך.
״אני מקווה שאת מוכנה להפסיד ווסט.״ רפאל חייך ברשעות כשנכנסו עם עוד זוג דביקים. ״נחייה ונראה,״ גיכחתי. התחלנו ללכת בשקט כשהזוג מוביל ואני ורפאל מאחור הולכים אחד לצד השנייה. בינתיים היה טיפה עשן וכולנו שתקנו וחיכינו למשהו שבאמת יפחיד אותנו. הקירות השחורים עם כתמי הדם גורמו לי לצחקק. ׳המוות שלך קרוב׳ ׳עשית טעות כשהגעת׳ זה כזה מטומטם. יריעה חזקה נשמעה ורשת דייגים נפלה על הבחורה שדפקה צרחה וגרמה לי ולרפאל להתפקע בצחוק. נאלצנו לעצור כשהבחור הסתובב אלינו במבט זועם. הם לא נראים גדולים מאיתנו בטח שכבה או שתיים תחתינו. רפאל עשה לכיונו אצבע משולשלת כשגיחכתי בזלזול. מבטו של הברוטוני נהפך למאיים וגרם לי שוב לצחוק. הוא הסתובב, לחש משהו לבלונדה שהנהנה וסוף סוף המשיכו ללכת. פתאום משהו נגע ברגלי הימנית וגרם לי לעצור במקום. ״מה קרה מדיסון? כבר את מוותרת?״ שאל רפאל משועשע כשהבטתי לריצפה אבל לא הצלחתי לראות כלום בגלל העשן. ״תמשיך ללכת.״ פקדתי והמשכתי לעקוב אחרי הזוג. דברים קפצו מהקירות ורעשים מוזרים הושמעו. הגענו לפנייה בעלת שלוש אפשריות. הזוג הלך בדרך האמצעית, ״את מימין אני משמאל.״ הודיע כשנגע בזרועי. הנהנתי לחיוב ופניתי לדרך הימנית אבל נעצרתי במקום שלא יכולים לראות אותי. אף אחד לא יגיד לי מה לעשות. עמדתי במקום כמה שניות והלכתי במהירות לדרך השמאלית. שמתי לב לכל צעד שלי שיהיה שקט כדי שרפאל לא ישים לב אליי. עקבתי אחרי רעש רשרוש השרשרת שמחוברת לג'ינס שלו. רעש ירייה נוסף נשמע והנחתי ידי במהירות על פי. התכופפתי ונצמדתי לקיר כמה שיכלתי. רפאל הסתובב כמו שחשבתי ובחן את השטח. הוא הבחין בידית מוזרה על הקיר והתחיל להתעסק בה נתן לי זמן להתקרב אליו. עוד צרחה נשמעה וידעתי שהוא מחייך. הלכתי ממש מאחוריו כשהוא התקדם במהירות.
YOU ARE READING
Just The Way You Are
Fantasía-הושלם- היא הייתה ילדה רגילה לפני שקרה הגרוע מכל, הפחד הכי גדול של כל ילד. מאז ליבה ננהל ולאף אחד היא לא נתנה להיכנס. ״אני אוהב אותך בדיוק כמו שאת.״ נפלתי בעיניה הירוקות. ״אני לא יכולה לאהוב.״ היא אמרה בעצב והשפילה את ראשה. ״אז אני אלמד אותך מזה לאה...
