הארי ופרסי והוגוורטס כמובן

המינוטאור

נ.מ הארי
אוקי אני מבולבל, רגע אחד הם עומדים לשפוך את הלב ויוצאים בהצהרה מטלטלת ורגע אחר כך נראים לחוצים ומנסים לדחות את זה.
"למה אתם מתחמקים?" שאלתי
"אנחנו לא מתחמקים" אמרה אנבת' בקול שלו אבל ראיתי שהיא לא לגמרי שלווה. ליאו הסתכל עלי, אבל לא לגמרי עלי. אולי מעבר לכתף שלי. כשבאתי להסתכל פרסי צעק
"לא!" הבטתי בו בהפתעה
"אנחנו נספר בתנאי אחד" הוא אמר
"איזה תנאי?" שאלה הרמיוני
"שתלכו לטירה בלי להביט אחורה" אמר פרסי והוציא את העט שלו. באופן אינסטינקטיבי שלושתינו באנו להביט אחורה.
"הי!" צעק ליאו לפני שראינו מה יש מאחורינו.
"בבקשה!" אמרה אנבת' בזריזות.
"בסדר" אמרה הרמיוני והתחילה ללכת לא מסתכלת לראות אם אנחנו באים גם.
"אני בא! חכי הרמיוני" אמר רון והלך אחריה ואני הלכתי אחריו. כשהגענו לטירה הרמיוני נעצרה.
"זאת החלטה שלכם" היא אמרה "אתם רוצים לראות או לא?" כשהבנתי שהיא שואלת אותי אם לראות מה קורה שם או לא החלטתי באותו הרגע.
"נו? החלטתם?" היא שאלה בכובד ראש

נ.מ פרסי
אחרי שהם הלכו הורדתי את המכסה מהעט שלי אנקלוסמוס צמחה בידי וזוהר הלהב שלה האיר קצת את סביבתי.
אנבת' שלפה את חרב העצמות שלה וליאו הוציא את הפטיש ועלה באש.
"הוא לא מוכן למות?" שאלה אנבת' ספק בהתפעלות ספק בעצבים.
"הי! ראש שור! אתה מת למות שוב? נכון?!" צעק ליאו לידי. המינוטאור שאג כל כך חזק שחששתי שמישהו ישמע מה קורה ויבוא לבדוק.
הבטתי אל אנבת' וליאו והנהנתי, הסתערנו. אני הייתי מהיר משניהם והגעתי אל המינוטאור ראשון, ופתאום חשבתי שזה קצת מוזר. הוא לא זז מאז שהוא שאג.
כוונתי את חרבי אל פלג גופו העליון ושניה לפני שנעצתי בו את חרבי הוא זז הצידה, שמעתי חבטה וצעקה עמומה. אני כשלתי קדימה מהמהירות ונפלתי לאדמה, עליתי על ידי והבטתי אחורה. ליאו כנראה התנגש במינוטאור כי הוא היה שרוע על האדמה ולמינוטאור היה כתם שחור צרוב בצורה של חצוי שדוני על גופו. הוא שאג מהכאב ועיניו רשפו.
הוא רץ אל ליאו מצמצם את המטרים הספורים שהיו בינהם, ורמס אותו תחת פרסותיו. ליאו נאנק, התהפך והקיא. כנראה שהוא נפגע בבטן.
אנבת' באה לידי והושיטה לי יד.
"נראה שהוא למד מהתכסיס של אמא שלך" היא חייכה אלי
"כן, נראה שכן" אמרתי ואחזתי באנקלוסמוס שהושלכה מידי כשנפלתי.
"צריך לשמור על ליאו" אמרה אנבת' כשהמינוטאור הסתובב והתכונן לחזור לסיבוב שני על בטנו של ליאו
"אני אטפל במינוטאור לכי תביאי לליאו אמברוסיה ונקטר" אמרתי, אנבת' הנהנה אלי ורצה לכיוונו של ליאו.
"הי!" נופפתי בידי כדי למשוך את צומת ליבו של המינוטאור מאנבת' וליאו
"מה קורה? רוצה סיבוב חוזר?" שאלתי, המינוטאור בטש בפרסותיו בקרקע.
"אה, אתה לא נעלב מהר הפעם?" מלמלתי לעצמי והסתערתי.
הנפתי את אנקלוסמוס למכה בראשו אבל הוא התחמק והכניס לי אגרוף לבטן. אם אתם לא יודעים איך מרגיש אגרוף של מינוטאור תדמינו אוטובוס מכה בכם בנקודה ספציפית, כן, זה לא נעים. התקלפתי אבל התאוששתי מהר, ניסיתי תכסיס ישן. הטעתי לכיוון רגליו ובשניה האחרונה הרמתי את החרב. הצלחתי להטעות אותו אבל החלקתי בעשב ופספסתי אותו, הוא ניסה לנצל את זה ולדרוך עלי אבל אני התגלגלתי הצידה, קופץ על רגלי מהר.
עמדתי כך שרגלי מפוסקות מעט, והחרב מול פני. התנשפתי.
"נו, אתה השתפרת?" אמרתי לו
"טוב גם אני" רצתי במהירות, ונעצתי את חרבי בבית החזה שלו, ממש איפה שפגעתי בו בפעם הראשונה. המינוטאור שאג בזעם והתפורר, עפרו מתפזר ברוח.
"זה היה טוב" אמרה אנבת' מאחורי, הסתובבתי בחיוך.
"התכוונתי להתערב אבל..." היא החוותה למקום בו עמד המינוטאור לפני רגעים ספורים.
"איפה ליאו?" שאלתי
"כאן!" הוא צעק הוא עמד במרחק מה, נתמח בקבים שאני לא מבין מאיפה הוא הביא, אולי מחגורת הכלים שלו. הוא הלך אלינו.
"אני מת" הוא אמר
"אתה דווקא נראה חי" אמרתי
"אני יכולה לסדר את זה" צחקה אנבת'. לא עברה שניה ואני וליאו הצטרפנו לצחוקה.
"אני חייב להגיד שקצת התגעגעתי לזה" אמר ליאו
"מה ללהילחם אם מפלצות עד מוות ולסכן את החיים בשביל האלים?" שאלה אנבת' צוחקת
"כן!" אמרנו אני וליאו ביחד והתפוצצנו מצחוק.
"טוב טוב די! הבטן שלי כואבת" אמרה אנבת' בחיוך רחב.
"שלך? המינוטאור רמס אותי! אני מרגיש כמו שניצל" ליאו אמר ותפס בביטנו.
"דפוק?" שאלתי
"חה חה" הוא אמר מחייך, הבטתי באנבת' היא הייתה רצינית, היא חשבה.
"מה קרה?" שאלתי
"לא צריך להיות מחסום קסום סביב בית הספר?" שאלה אנבת'
"אני לא יודע" אמר ליאו
"קראתי את זה איפשהו, אני בטוחה, איך זה לא עצר אותו?" היא שאלה מהורהרת.
"כבר הייתה פה מפלצת, הרגתי אותה. אולי..." אמרתי "אולי המחסום הזה לא עובד" הייתי רציני, מחשבה מתגנבת לראשי.
"למה אתה מתכוון?" שאלה אנבת'
"המפלצת שהרגתי בזמן שיעור תעופה... היא אמרה שהקסמים לא משפיעים עליה" ניסיתי להיזכר בדיוק. "זה היה נשמע כאילו היא יודעת קצת על קוסמים, שהיא... הרגה כמה. היא אמרה, קסמים לא עובדים עלינו. אולי היא התכוונה מפלצות?" שאלתי
"צריך לשאול את כירון" אמרה אנבת'
"בואו נזדרז" אמר ליאו "לא צריך להיות שעת כיבוי אורות גם פה?" הוא נאנח.
*
נ.מ פרסי
"למה לא סיפרת על זה שהייתה פה כבר מפלצת?" שאל כירון במהירות
"כירון! זה נכון שקסמים לא משפיעים על המפלצות?" שאלתי
"זה נכון" הוא אמר
"אז קסמים לא עובדים גם עלינו?" שאל ליאו בהתרגשות.
"הם עובדים עליכם, כמו שנשק אנושי וארד שמימי עובד עליכם. אתם גם קצת קוסמים אז קסמים משפיעים עליכם" אמר כירון
"אז אנחנו הכי מסכנים" נאנח ליאו ושקע בכיסא
אחרי שהיינו אצל כירון הלכנו בזהירות למועדון גריפינדור.
"סיסמה?" שאלה האישה השמנה
"הגגית" אמרה אנבת'
אחרי שנכנסנו מבעד לחור וראינו שהמועדון ריק אנבת' שאלה אותי
"מה אתה מתכוון לספר להם בבוקר?"
"נראה" עניתי

עכשיו בקשר להארי רון והרמיוני.
אתם מחליטים!
הם יסתכלו על הקרב?
הם יראו?
או שהם ימשיכו ללכת למועדון?
(חייבת להגיד שאני אוהבת יותר את המחשבה שהם יראו)
אם יש לכם רעיונות... מוזמנים לכתוב.
בנוסף אני אומרת,
לא בטוח שהם יסתכלו רק כי הם רוצים לראות... יכול להיות שמשהו יקרה...
קיצר!
תכתבו אם אתם רוצים או לא!!!
🥰💖💖
~נ.ח.ק