גייז בשחור // לארי סטיילינסון

32.

אוקיי מעכשיו אני קוראת לכפתור הצבעות זאין מאליק ואתם תלחצו עליו כי זה פאקינג זאין מאליק ואף אדם שפוי לא יפספס הזמנות לגעת בו. #טריקשיווקי
-

יש לי חדשות נפלאות!" לואי פתח את דלת ביתו בהנפה וצעד פנימה בצעדים בטוחים.

ליאם שכב על הספה כשמאיה רוכנת מעליו ומנשקת אותו ארוכות. הם קפצו בבהלה למשמע כניסתו של לואי ומאיה נפלה על הרצפה בהפתעה, "לואי!" ליאם צעק במבוכה ומיהר להסתובב אליו.

לואי לא ייחס חשיבות למבוכתם וצעד אל עבר המטבח על מנת להכין לעצמו קפה, "בוקר טוב חרמנים" אמר בקלילות והוציא ספל קפה.

"א-אתה לא יכול להתפרץ לפה ככה!" ליאם קרא כשהוא מסמיק כולו.

לואי העיף בו מבט חסר חשיבות, "זה הבית שלי פיינו אני נכנס לפה מתי שנוח לי" והלך להרתיח מים.

ליאם מלמל כמה קללות ומיהר ללבוש את החולצה שלו, "אתה אידיוט" אמר בזמן שמאיה נשארה ישובה כשהבעה מבולבלת עדיין על פניה.

"מאיה מותק אין צורך להישאר על הרצפה" לואי העיר מן המטבח והיא מיהרה להיעמד במבוכה, "תזהרי רק של תפגעי ב-" צליל התנגשות נשמע ומיד אחריו קריאת כאב, "-שולחן.." לואי השלים באנחה ומזג את המים המורתחים אל הכוס.

ליאם עזר לה לעמוד ושניהם בהו בו. לואי הסתובב אליהם כשהספל קפה החם שלו בין ידיו ומבט נינוח על פרצופו, "מה?" שאל.

"מה רצית לספר לנו?" ליאם שאל בחוסר סבלנות. אם כבר הוא הפריע להם לפחות שיסיים את המטרה שלו.

לואי חייך כנזכר, "אה נכון, אנחנו טסים לפריז" אמר בעיניים נוצצות.

ליאם כיווץ את גבותיו בהפתעה, "מי זה אנחנו?"

"הארי הזמין לי ולו כרטיסי טיסה" לואי הסביר ולגם במבט מאושר מהקפה.

"מתי אתם טסים?"

"היום אחרצ בערך" לואי שיער, "ככה גם יהיה לכם זמן לסיים את העניינים" הוא קרץ והתעלם מחוסר הנוחות של חברו.

"לואי!"

"אויש תירגע זה לא כאילו אף פעם זה לא קרה לנו" לואי ביטל את דבריו ומאיה שלחה לליאם מבט מופתע.

"יש מראות שאני לא אשכח לעולם.." הוא מלמל אל עצמו בייאוש.

לואי משך בכתפיו בחוסר חשיבות, "בכל מקרה, רק באתי הינה לקחת את הדברים שלי" אמר ולגם מהמשקה.

ליאם זז באי נוחות במקומו, "אתה לא חושב שזה קצת מוקדם מידי?" אמר והביט בלואי בזהירות.

"מה מוקדם מידי?".