חצוי וקוסם

קרב -13

נ.מ  פרסי

המשכנו בשגרה רגילה. אני ירדתי מהרעיון להביס את אדון האופל, לבנתיים. אבל כשהארי יהיה מוכן ויעשה את זה אני אעזור לו, הוא חבר שלי ואני לא נוטש את החברים שלי.

לצערי יצא לי לבלות הרבה זמן בספריה, זה לא היה נורא כמו שחשבתי כי רוב הזמן הסתכלתי על ספרי לחשים שכתובים בעיקר בלטינית.

הכנתי רשימה של כל הלחשים שיכולים להיות שימושיים ובאיזשהו שלב עלה לי רעיון- להטיל לחש זה לנופף בשרביט ולצעוק מילה בלטינית- אולי אני יכול ליצור לחשים משלי.

אז הלכתי לכיתה ריקה וניסיתי, בהתחלה הרבה דברים התפוצצו אבל בסוף זה עבד והייתי מרוצה מההישגים שלי.

מתברר שבסוף השנה יש לנו בחינות בגרות אז כל המורים היו בלחץ להכין אותנו וקיבלנו מלא שיעורים ועבודות. זה קצת מצחיק לראות אנשים נלחצים שהם לא יספיקו ללמוד הכל בזמן, כאילו מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות? לא תקבלו ציון מעולה? זה לא שיש להם שבוע להציל את העולם ו/או למנוע מלחמה בין האלים. אנשים צריכים להירגע.

כל פעם שחזרתי לחדר המועדון (יצאתי הרבה לאגם בתקופה הזו- רק שם היו יצורים שפויים) מצאתי ילדים יושבים ליד שולחנות ולומדים. כל פעם שמישהו ראה שאני סתם יושב או עושה משהו שהוא לא ללמוד שאלו אותי איך אני כל כך רגוע אז עניתי שבאיזשהו שלב מתרגלים ללחץ של עמידה בזמנים.

השגרה המשיכה עד שיום אחד באמצע ארוכת הצהריים התפרצו לאולם הגדול 10 אנשים בגלימות שחורות ומסכות. לשנייה השתרר שקט עד שאחד מהם צעק: "תנו לנו את פרסאוס ג'קסון או שתמותו" (בשלב הזה ניחשתי שהם אוכלי מוות) ואז התחילו הצרחות. אנשים אני מבין שיש סיטואציות מפחידות אבל פניקה אף פעם לא עוזרת, או שתברחו ותסתתרו או שתילחמו אבל לצרוח ולעמוד במקום לא עוזר לאף אחד.

למרבה המזל המורים לקחו פיקוד וכיוונו את התלמידים לחדרי המועדון כשהמדריכים מובילים ואחרי שלא נשאר אף אחד הם פנו להילחם.

כשכולם יוצאים מהאולם הגדול

הרמיוני: "פרסי מה אתה עושה?! צריך ללכת"

"אני לא הולך, האנשים האלה באו בגללי, אני לא יכול לתת להם לפגוע במישהו"

רון: "אתה משוגע! ואתה רק תגרום לעצמך להיהרג"

הארי: "פרסי, אין לנו דרך לעזור להם. אנחנו צריכים ללכת"

"תלכו אתם, עכשיו!"

הם לא קמו אז נתתי להם מבט שאומר לכו! וכנראה שהמבט שלי היה מפחיד כי הם קמו ויצאו בלי עוד מילה חוץ מכמה מבטים לאחור.