גייז בשחור // לארי סטיילינסון

35.

הרגע קלטתי שיש דבר כזה עוקבים באפליקציה הזו ;-; אללה תעקבו אחריי אם אתם גם ככה קוראים את הפאנפיק זה יהיה נחמד
-

הארי ניער את לואי בעדינות בניסיון להעיר את לואי, "לואי" קרא בקול שקט והנמוך פלט נהמה לא ברורה כמתעלם ממנו. "לואי" חזר שנית וניער אותו חזק יותר.

"שתוק" הוא פלט מלמול.

"הגענו לפריז" הודיע לו ושלח מבט מתנצל לטייס שעמד לצידם על הקרקע כמחכה להם.

"אז נחזור הביתה" הוא התהפך לצד השני והפנה לו את הגב.

"ג'פרי פה" הוא שיקר בניסיון לעורר אותו.

"אז תגיד לו שיקנה לי קרואסון" מלמל בחוסר אכפתיות.

הארי פלט נשיפה חסרת סבלנות, לא היה לו זמן לשטויות שלו. "אם מוחמד לא יבוא אל ההר, ההר יבוא אל מוחמד נכון?" אמר וללא התרעה הרים את לואי ביד אחת ככורך את ידו החסונה סביב בטנו ומעמיס על הכתף כאילו היה שק קמח.

"אהה!" לואי קרא בפחד כשנתלה באוויר לפתע, "למה אני מרחף?" קרא בעודו חצי ישנוני.

הארי צחק והתעלם ממנו. הוא גרר את מזוודת הגלגלים של לואי ביד אחת, את תיק הגב הגדול שלו ובן זוגו העקשן בידו השנייה ונכנס ללובי המלון שלהם.

איש אבטחה עמד בכניסה ועצר אותם מלהיכנס.
"מי אתם?".

"הארי סטיילס ולואי טומילנסון אדוני" הארי הושיט לו את התעודות שלהם בעודו משדל לאזן את כל הפריטים שסחב בין ידיו.

האיש הנהן בהסכמה, "מה יש בתיקים?".

הארי חשב לרגע, "בגדים וקצת אוכל" אמר.

"וקונדום אל תשכח" לואי הרים את אצבעו באוויר בחוסר שליטה וחזר לנמנם שנייה לאחר מכן.

הארי הסמיק והשומר שלח לו מבט שיפוטי אך לא השיב, "לא קיבלנו את הציוד עדיין" הארי כחכח בגרונו בחוסר נעימות.

האיש הנהן ופתח להם את הדלת על מנת שיכנסו, "אני מחויב להגיד לכם שאנחנו מחליפים סדינים רק פעם ביומיים" אמר בטון רשמי.

הארי הסמיק כהוגן, "ל-לקחנו לתשומת ליבנו" השיב והשפיל את ראשו במבוכה. הוא מיהר לסתום ללואי את הפה בעזרת ידו כשהתחיל לפרוץ בתלונות כגון 'מה זה הזלזול הזה?!' ו'המוסד לא יכול לשכור לנו חדר במלון שאפשר להזדיין בו בנוח?!' ונכנס פנימה לפניי שיאלץ לשהות עוד שנייה נוספת במבוכה הזו.

הלובי לא היה מפואר יותר מידי, אך בהחלט ממוצע. נברשת זכוכית מזויפת השתלשלה מן התקרה, ספות בצבע בורדו עדין פוזרו ברחבי החלל ולידן שידות זכוכית אישיות. הרצפה הייתה מצוחצחת ואור השמש השוקעת השתקף מן החלונות רחבי הידיים אל העומדים והמחכים בלובי. ג'פרי חיכה להם באמצע הרחבה בעמידה סמכותית כשידיו שלובות מאחוריי הגב, "בנים! אני רואה שהגעתם" קיבל את פניהם במבט קצת פחות אטום מבדרך כלל.