Pride

פרק 24- נשר

***נקודת המבט של איימי***

כמה חיכיתי ליום שבת כדי לבלות את כל היום עם ג׳יימס. בדרך כלל גם בימי שבת יש לנו לו״ז אבל מדי פעם זה יום חופשי שאנחנו פשוט ישנים בו רוב היום.. אני העדפתי לבלות את השבתות שלי בחדר של ג׳יימס ולהתחמק מהמחלקה על ידי תירוץ מטומטם. ישבתי על המיטה שלו צופה בו כשהוא ישב על בר השיש ליד המטבח ואכל מהקערה תוך כדי שהסתכל בפלאפון שלו. לא יכולתי להפסיק לבהות בו כשהוא ישב שם בלי חולצה והרגשתי כמו ילדה קטנה מתלהבת. ״אני מרגיש שאת בוהה בי״ הוא אמר כשהמשיך להסתכל בפלאפון שלו וצחקתי לעצמי. ״סליחה״ אמרתי מסתכלת למטה על האצבעות שלי ששיחקו אחת בשנייה. הוא נאנח לפני שקם ולקח את הקערה לכיור, לא יכולתי שלא להרים אליו את המבט שוב. ״משהו מטריד אותך״ הוא אמר כשבהיתי בגב הגדול שלו. שוב בוהה בקעקוע הנשר הגדול שעליו. ״לא״ אמרתי כשהתחלתי לשחק עם השיער שלי ועשיתי לעצמי צמה קטנה. הוא ניגב את הידיים והתקרב אלי. ״דברי איתי״ הוא אמר ותהיתי איך הוא הבין אפילו לפני שמשהו מטריד אותי. הוא הסתכל עלי לפני שנשכב לידי על המיטה בזמן שאני ישבתי ברגליים משולבות. הדרך שבה הוא הסתכל עלי גרמה ללב שלי לעצור לשנייה. ״אני מרגישה כאילו אתה יודע עלי כבר הכל... ואני לא באמת יודעת יותר מדי עלייך״ אמרתי שמרגישה שמשום מה לא משנה מה יהיה איתנו עדיין יהיה דיסטאנס באוויר. הוא נאנח לרגע לפני שהניח את היד על הירך שלי וליטף אותה.

״את צודקת״ הוא אמר מפתיע אותי מעט. באמת? אני צודקת? ״את רוצה לדעת על הקעקוע, נכון?״ הוא אמר קורא לגמרי את המחשבות שלי. ״קצת...״ אמרתי מחייכת והוא צחק מעט ונאנח שוב כאילו חיפש את המילים. ״לצוות שלי קראו נשר״ הוא התחיל והשאיר אותי קצת מבולבלת? איזה צוות? ״כשהייתי לוחם... ביחידה מיוחדת״ כנראה שהוא לא יכל לספר הרבה, ״היינו חמישה חברים.. כמו אחים״ הוא אמר והיה נראה ששקע למחשבות אבל אז מיד כאילו התעורר והתיישב מעט במיטה כשנשען על לוח העץ שלה. ״הם מתו... כולם״ הוא ניער את זה כאילו זה היה כלום. נשארתי בשוק מוחלט. ״בגלל זה הנשר״ הוא אמר וראיתי שלא היה לו פשוט לדבר על זה בכלל.

״אפשר לראות?״ שאלתי בשקט כשלא רציתי לקחת את זה רחוק מדי, הוא היסס לרגע אבל אז הסתובב עם הגב אלי. הבטתי בגב החשוף שלו כשרק עכשיו בפעם הראשונה ראיתי את הקעקוע בבירור כמו שצריך. הסתכלתי על הנשר הגדול והיפה, זה היה נראה ממש כמו יצירת אומנות. העברתי את היד שלי על הגב שלו כשהבטתי בקצת יותר פרטים. ג׳יימס פשוט ישב שם ושתק מה שהיה ממש חמוד. ראיתי איך הגב שלו עולה ויורד מעט עם הנשימות שלו. ״יש פה שמות״ אמרתי כשהבחנתי בזה רק עכשיו. ״שלהם?״ שאלתי והוא הנהן לאט. הוא דיבר על זה עם מישהו? הוא היחידי ששרד. הוא בטח מרגיש נורא. לא ידעתי איך לדבר איתו על זה מבלי באמת לדבר איתו כי ידעתי שזאת בטח צלקת נוראית.

הדלת של החדר של ג׳יימס פתאום נפתחה גורמת ללב שלי לדפוק מיד כשדיוויד עמד בפתח. ״יש לך אש?״ הוא שאל כשאני עדיין הייתי בשוק. הוא הסתכל עלי לרגע ואז חזר להסתכל על ג׳יימס והוא כאילו לא היה בכלל מופתע. ג׳יימס נעמד מהמיטה כשהלך למטבח והביא לדיוויד מצית. ״תודה״ הוא אמר כשיצא וסגר את הדלת. אני הסתכלתי בשוק מוחלט על ג׳יימס שמעט צחק. מה מצחיק?!
״הוא יודע״ הוא אמר גורם לי להרים גבות מיד. ״מה?!״ אמרתי בשוק לא מבינה איך לא ידעתי מזה עד עכשיו. ״הוא ראה אותנו מחוץ למטווח״ הוא הסביר ומיד נהיתי אדומה לגמרי. ״הוא לא יספר.. פשוט צריך להיזהר״ הוא אמר ומיד נלחצתי לגמרי. ״ג׳יימס מה אם הוא יספר״ אמרתי נעמדת מהמיטה והוא חייך מעט. ״איימי הוא כמו אחי. הוא לא יספר..״ הוא אמר מחזיק לי בפנים בעדינות. ״נשב איתו הערב, הוא בסדר את תראי״ הוא אמר משאיר אותי עדיין מבולבלת. ״נשב איתו?״ אמרתי כשזה היה כל כך מוזר. הוא עדיין מפקד שלי גם.. אני יכולה פשוט לשבת איתו כאילו כלום לא קורה?
״איתו ועם חברה שלו״ הוא אמר, ״חשבתי על זה.. אם דיוויד כבר יודע אולי זה יגרום לך להרגיש פחות לבד בזה.. את תאהבי את חברה שלו היא תגרום לך להרגיש יותר בנוח עם כל מה שקורה״ הוא אמר גורם לי לחשוב על זה לשנייה.