Hi Mr.Styles - הארי סטיילס

פרק 11!!!

*פרק דיי ארוך*

קמתי מרעש השעון המעורר שלי שמודיע לי שזה הזמן לקום ולהתארגן לבית ספר.

נגעתי בפני והם לא היו רטובים , זה הגיוני בכלל?

אני גם זוכרת שלא התעוררתי בלילה. מוזר.

התארגנתי והכנתי את עצמי ליום שעומד להיות היום:

בית ספר

אוכל

שיעורי בית

יסמין.

מעולה. ירדתי למטה בעצלנות , מנסה לסחוב את משקל גופי העייף. אמרתי בוקר טוב לאבא ויצאתי מהבית.

*****************************************

"משוחררים" צעק המורה ברטי, המורה לביולוגיה.

קמתנ מהכיסא, לקחתי את התיק ויצאתי מהכיתה לכיוון הקפיטריה בשביל ארוחת הצהריים.

"מינו!!" צרחה לי קים באוזן.

"כמה זמן לא ראיתי אותך!" אמרה בקול נרגש וחיבקה אותי חיבוק חזק.

"יסמין אמרה שאת לא מרגישה טוב. איך את עכשיו?"

"אני בסדר. תודה" שמחתי שהיא דאגה לי, קים היא חברה טובה.

"אוווקייי בואי נלך לדאוג לך קצת לאוכל, את נראית חיוורת." אמרה בקול נוקשה.

התקדמנו אל עבר הקפיטריה, נכנסנו והפעם לקחתי רק פחית שתיה, לא היה לי חשק לאכול.

היום הזה התחיל לא טוב, עם כאב ראש ועייפות, אוכל יכול לעשות לי רק בחילה עכשיו וזה בדיוק מה שחסר לי.

התנחמתי בעובדה שבערב יסמין באה אליי.

יסמין.

"איפה יסמין?" שאלתי במהירות.

"מה? אף אחד לא סיפר לך?" אמרה בהבעה מופתעת.

כולי נדרכתי למשמע מילותיה.

"סיפר לי מה??" אמרתי בכעס, עומדת במקום בצורה נוקשה ותוך כדי נזכרת שלא בדקתי את הפלאפון שלי הבוקר ומטיפה לעצמי מוסר על כך.

"בשיעור השני יסמין התעלפה. היא לא הרגישה טוב כ"כ"

פווווו! לפחות זה רק זה ולא משהו גרוע יותר. פלטתי אנחה.

"איפה היא? כנראה שאני לא היחידה שלא מרגישה טוב."

"היא במרפאה. ללוות אותך?" שאלה.

"לא, תודה. תחזרי לאכול, את צריכה את זה, יש לך שעתיים מתמטיקה עוד מעט." אמרתי, שולחת לך חיוך מעודד.

"כן.. טוב נכון." אמרה וחייכה אליי בחזרה, הסתובבה והלכה.

יצאתי מהקפיטריה לכיוון המרפאה.

כנראה שהלכתי מהר מידי ובטעות פגעתי במישהו והפלתי לו את הקלסר והקלמר.

"אוה! סליחה! אני מצטערת! אני ממש ממש מגושמת!" אמרתי ונפלתי על הרצפה, מרימה את דבריו של האיש. ואז שמעתי קול מוכר, של צחוק חזק מאוד.

"מינו..מינו..זה בסדר." הארי צחק שוב ועזר לי לקום.

"סליחה, אני התנגשתי בך... תודה"  אמר כשנתתי לו את דבריו.

"הו." אמרתי , והרגשתי את לחיי מאדימות.

"הסתדרת אתמול?" שאל ברצינות, שלא נראתה לי הגיונית אחרי הצחוק הגדול שצחק לפני רגע.

"אממ כן."

"יש לנו שעה הבאה ביחד. תעשי טובה ואל תלבשי טייץ, יהיה לי מאוד קשה להתאפק ולא לעשות משהו שמגיע לך." אמר וחייך את החיוך העקום והאהוב עליי כל כך.

נתן לי נשיקה בלחי והלך, ואני בדקתי שאף אחד לא רואה והמשכתי ללכת.

*****************************************

"טוב יסמין, אני רואה שאת בסדר. משוחררת.. הביתה בעצם אני חושבת. את צריכה לנוח." אמרה הרופאה והגישה אותנו לדלת, ובאותי רגע עפה ההזדמנות לראות את הארי.

"ביי" אני ויסמין אמרנו.

"להתראות בנות" אמרה באנחה.

"תודה שהיית איתי." אמרה יסמין.

"על מה את מדברת? יש משהו יותר טוב מלהיות איתך כשאת מקיאה ומריחה ממממממממש טוב?" אמרתי בציניות והיא פלטה צחקוק.

"לא נראה לי.." צחקתי גם אני.

*****************************************

תרגיל 36.... תרגיל 37..... תרגיל 38...

רטט של הפלאפון שלי.

אני בבית, במיטה ומכינה שיעורים ומישהו מעז להפריע לי.
הודעה מ: מספר לא מוכר
"מינו? זה הארי. המספר שלי הוא xxxxxxxxxxx תשמרי אותו."

הופתעתי לגלות שהוא הצליח לשלוח לי הודעה.
"איך הצלחת למצוא את הפלאפון שלי?"

סימסתי לו, מחכה לתשובה.
"אמממ אני דיי בטוח שאני מורה בבית ספר שבו את לומדת."

הוא השיב. אוקיי אני מפגרת.

"מינו???" שמעתי צעקה מלמטה ומיהרתי להגיע לאבי.

"היי אבא!" אמרתי ויצא לי קול נרגש, שממש לא התכוונתי אליו.

"מה נשמע?"

"טוב. הכנתי לך ארוחת ערב, היא על השולחן." אמרתי בקול יותר רגוע,חייכתי, גאה בעצמי.

"תודה מינו"

"אמממ יסמין צריכה להגיע עוד מעט." אמרתי, מדגישה כל מילה.

"או-קיי" אמר בזהירות והנהן.

שטף של הקלה סחף אותי.

"טוב אני למעלה." אמרתי ועליתי לחדרי במהירות כדי לדבר עם הארי.
4 הודעות שלא נקראו

וההווו הוא הספיק הרבה!
"מינו?"
"אין תשובה הא?"
"אני בודד ואומלל"
"מינו.. אני באמת מודאג. הכל בסדר?"

מיהרתי לכתוב תשובה בחזרה.
"תירגע! פשוט אבא שלי הגיע הביתה!"
"הו. זה לא טוב."
"למה לא?"

שאלתי מופתעת.
"תיכננתי לבוא אלייך היום"

מהההההההההההה.

"יש סיכוי להתגנבות?"

"אני לא בטוחה.. מה אם הוא יתפוס אותך?" באמת פחדתי. היתה לי הרגשה שהוא יתפוס אותו.

"סמכי עליי."