I'm dangerous 2

פרק 1: חול

כעבור 6 חודשים

"בשלוש"
"הוופ, זו מלכודת"
הוופ הסתכלה על ת׳יאו.
"זה לא מעניין אותי ת׳יאו"
"הצמיד שלה לא יתחיל פתאום לשדר את המיקום שלו אחרי כל כך הרבה זמן"
עכשיו היא הסתכלה על כריס ונאנחה.
"כריס, אם אתה לא מתכוון לעזור פשוט תחזור למכונית"

עכשיו שלושתם עמדו מול הדלת, זה היה בניין ישן שהיה נראה כאילו היה יכול לקרוס בכל רגע.
אחרי שהם חזרו ללוס אנג'לס הם בדקו חמש שנראו בדיוק כאלה, אבל הפעם זה היה שונה, הפעם הצמיד של ליה הראה את המיקום שלו.

"שלוש" הוופ אמרה ובעטה בדלת.
שלושתם נדרכו עם האקדחים והתחילו להיכנס פנימה, לא עבר הרבה זמן ות׳יאו היה הראשון להוריד את האקדח.
"המקום ריק" הוא אמר.
"אתה לא יודע את זה" הוופ החזירה לו.
"הוופ"
"ת׳יאו"
"אף אחד לא נכנס לפה במשך שנים, המקום כולו מלא בחול ואין טביעת רגל אחת" הוא אמר בקול קר "אין פה שום דבר שיסגיר את העובדה שמישהו היה פה"
הוופ הורידה את האקדח שלה עכשיו.
"אני יודעת שאתה מדחיק את הרגשות שלך לגבי כל העניין הזה כבר חצי שנה, אבל יש גבול לכמה רשמי אתה יכול להיות" היא אמרה לו.
"הוופ-" כריס ניסה לעצור אותה אבל היא המשיכה.
"לא! אתה עובר ממקום למקום כאילו אתה אפילו לא מנסה למצוא אותה! הורדת את האקדח שלך אחרי פחות מדקה" היא אמרה "כולנו רוצים שהיא תחזור, אתה יודע. אבל לפחות אנחנו מנסים למצוא אותה, אתה מתנהג כאילו ויתרת עליה!"
ת׳יאו הסתובב ויצא משם, לא אומר מילה.
"אל תסתכל עליי ככה כריס" היא אמרה "מישהו היה צריך להגיד לו את זה"
"ועדיין יש דרכים יותר רגישות להגיד את זה" הוא אמר לה.
"אני יודעת"

הוופ יצאה החוצה מהמבנה ביחד עם כריס, הם ראו את שון רץ אליהם.
"מכונית שחורה, שעה שלוש" הוא אמר במהירות.
המבט של הוופ הפך לכועס בשנייה.
"מי לעזאזל קרא לסנייק?!"
__________

ת׳יאו נשען על קיר הבניין מהצד, הוא יכל לראות את הוופ וכריס יוצאים החוצה. 
הוא ידע שהוופ צודקת כי עכשיו כשהוא חשב על זה הוא לא כעס, הוא אפילו לא היה מסוגל להכחיש את דבריה.
בשלושת החודשים הראשונים ליה הייתה כל מה שהוא יכל לחשוב עליו, הוא לא היה מסוגל להתמודד עם העובדה שהיא לא שם יותר. הוא אפילו לא היה מוכן שהם יחזרו הבייתה בהתחלה, הוא והוופ דיברו עם בראיין כדי לשכנע אותו שהם צריכים להישאר.
זה עבד, עד שבחודש הרביעי הם חזרו.
אף אחד לא היה מרוצה מהעניין.
ברגע שהוא ירד מהמטוס משהו שקע בו, כמו מטען חבלה כבד שיתפוצץ אם יבעירו אותו, אבל לאף אחד אין מצית.
אז הוא הסתובב עם המטען הזה בבטן.
הוא ידע שהוא נכבה, הוא ידע שהוא לא משקיע מספיק כדי למצוא אותה אבל מה זה שינה? במשך שלושה חודשים הם לא מצאו אותה ועכשיו כשהם רחוקים יותר מהמקום הסיכויים למצוא אותה אפילו נמוכים יותר.
זה מצחיק, הוא לא בכה מאז הדמעה ההיא ברגע שהיא נחטפה. אז הוופ צדקה, הוא באמת הדחיק את הרגשות שלו לגבי כל העניין.
הוא אפטי כבר חודשיים, הפרצוף שלו לא שינה הבעה במשך כל הזמן הזה. גם כשת׳יאו עצמו הסתכל במראה כל מה שהוא ראה היה... קר.
נמאס לו.
להעמיד פנים שהכל בסדר ושהתחושה הלוחצת שיש לו בחזה כבר שישה חודשים לא קיימת לא תעזור לו או לליה.
הוופ צודקת.

הוא עמד בחזרה מול הדלת עכשיו, בוחן את המקום שוב.
לקח לו זמן להיזכר שהוא מלא בחול, המקום היה נראה נקי לכמה רגעים, החול היה כל כך... אחיד.
עיניו של ת׳יאו נפערו בהבנה.
"אני לא מאמין שלא עליתי על זה קודם" הוא מילמל לעצמו.

הוא צריך לדווח להוופ. עכשיו.
__________

הדלת נפתחה ובלייד יצא ממנה, הוופ כבר עמדה מול הרכב בשילוב ידיים.
"אמרתי לכם שאנחנו מסתדרים" הוופ אמרה.
"ולנו אמרו שזו מלכודת" בלייד ענה לה.
"כבר סרקנו את המקום, אין שום דבר יוצא דופן"
"סרקתם מסביב לבניין?"
"בדיוק ככה מצאנו שאתם בדרך" הוופ חייכה אליו חיוך ציני.
וונדיגו וטיטו יצאו מהרכב גם הם עם עוד כמה אנשים.
"טוב שלא הבאת את כל הצוות" הוופ אמרה מופתעת "מי בכלל אמר לך שאנחנו צריכים עזרה?"
"אני" ונוס יצאה מהמכונית שהייתה בה עם ספיר והתחילה ללכת לכיוונם.
"מה?"
"התעקשת ללכת לשם לבד, וזה היה נשמע יותר מידי כמו מלכודת" ונוס ענתה "לקחה חצי שעה לשכנע אותך לקחת את ת׳יאו וכריס איתך"
"את צוחקת נכון?" הוופ שילבה את ידיה.
"התקשרתי לאו- וונדיגו" ונוס אמרה "לא ביקשתי מהם לשלוח תגבורת, רק הודעתי להם שאנחנו כאן"
"חשבתי שאתן לא בקשר" טיטו אמר והסתכל על וונדיגו עם גבה מורמת.
"אנחנו לא" שתיהן אמרו ביחד והסתכלו אחת על השנייה, ונוס העבירה את מבטה לרצפה ווונדיגו הסתכלה למעלה כאילו יש משהו מעניין בצבע של השמיים היום.
"בכל מקרה, אתם יכולים לחזור כי אין פה שום-" הוופ התחילה אבל ת׳יאו קטע אותה בזמן שרץ לכיוונם.
"רגע!" הוא אמר כשהגיע והתנשף, הוא היה צריך לרוץ מרחק די גדול.
"זו לא מלכודת" הוא אמר.
"זה בדיוק מה שאני אמרתי כל הזמן-"
"זו הטעיה"
"מה?" בלייד שאל.
"החול על הרצפה" הוא אמר "לא הייתה טביעת רגל אחת, הוא היה אחיד"
"וזה אומר?" טיטו המשיך.
"חול אף פעם לא מתפרש בצורה אחידה, במיוחד אם הוא נכנס לבניין שהיה נעול ונטוש במשך שנים" ת׳יאו אמר "מישהו ניסה לחפות על עצמו"
עיניה של הוופ נפערו.
"אז היא באמת כאן" היא אמרה "אני ידעתי!"
היא התכוונה לרוץ בחזרה אל הבניין, אבל ת׳יאו תפס בידה וסובב אותה בחזרה אליהם.
"זה לא מדוייק" ת׳יאו אמר "יש את האפשרות שידעו שנעלה על זה, ושגרמו לצמיד לשדר את המיקום שלו בכוונה כדי שנחשוב שליה נמצאת שם, כשהיא לא"
"זו הפעם הראשונה" הוופ אמרה, מנסה לא לחייך.
"שמה?" ת׳יאו שאל.
"שאמרת את השם שלה מאז הלילה ההוא"
ת׳יאו נשם עמוק.
"מצטער שהייתי אידיוט בחודשיים האחרונים" הוא אמר לה "את צדקת"
"ואני מצטערת שיצאתי עליך ככה מקודם" הוופ אמרה לו "אנחנו נמצא אותה"
"אני יודע"

"טוב, אחרי הטקס הקטן והמרגש הזה" בלייד אמר "מה אנחנו אמורים לעשות?"
"תשאיר פה חמישה אנשים שיבדקו בכל פינה במקום הזה" הוופ אמרה "ואם אתם רואים חוט אדום, תודיעו לנו באותה השנייה"
בלייד הינהן והניד בראשו לחמישה אנשים שיתחילו לסרוק את הבניין כולו.
"אנחנו נחזור למפקדה וננסה לאתר את הצ׳יפ של הצמיד שוב" הוופ אמרה "וונדיגו וטיטו מוזמנים להצטרף אלינו"
הם הסתכלו אחד על השנייה מבולבלים, ואז על בלייד.
בלייד הניד בראשו לכיוונם והם התחילו ללכת מאחורי הוופ, ונוס ות׳יאו אל המכונית.

"למה אתם צריכים אותנו?" וונדיגו שאלה כשהם עמדו להיכנס למכונית.
"את עוד תראי" הוופ חייכה ועלתה אל הואן שלהם, וונדיגו וטיטו אחריה.