היא והעיניים האפורות-פאנפיק דרמיוני

"ככה עושים את זה גריינג'ר"

בוקר. הרמיוני הרגישה את השמש מאירה על הפנים שלה.

היא קמה לאט ממיטתה, התמתחה, והלכה לאמבטיה. היא הביטה בגבר שישן לידה אם הוא לא ער, כדי להספיק להתקלח לפניו.

פתיחת הדלת החורקת של האמבטיה העיר את דראקו בלי שהרמיוני שמה לב.

'מה לעזאזל הבחורה הזאת עושה עכשיו? אה, היא מתקלחת.'

מחשבה מצחיקה עברה בראש שלו, לראות את הרמיוני מתקלחת, אבל הוא העיף אותה מהראש.

כדי להעביר את הזמן הוא קרא ספר קטן שתמיד לקח איתו.

אחרי המקלחת החמה, הרמיוני הביטה במראה, סירקה את שיערה ובאה להושיט ידה לבגדים. הם לא היו שם.

"ארררר, בשם מרלין!"

"קרה משהו?"

"הו יופי אתה ער. יש סיכוי שתביא לי את הבגדים על המיטה שלי?"

"האמת שאני די עסוק כאן."

הרמיוני הציצה מבעד לדלת, כדי לראות את דראקו קורא. דראקו. קורא. טוב, העולם מוזר.

אבל היא הבינה שהיא אמורה לכעוס.

"בזה אתה עסוק?! אני צריכה את הבגדים שלי מאלפוי!"

"למה שלא תבואי ותקחי אותם?" הוא אמר כשחיוך ממזרי על פניו.

"ארררר אתה כזה בלתי נסבל."

היא החזיקה חזק את המגבת סביב גופה, בדקה שהיא ארוכה מספיק ויצאה לאט מחדר האמבטיה.

דראקו רק הביט בה והחיוך הממזרי נשאר על פניו.

"על מה אתה מסתכל?", היא כנראה שמה לב שהוא בהה בה.

"אסור לי להסתכל?"

"לא בסיטואציה הנוכחית."

"כן המפקדת." הוא אמר צוחק כשידו מושטת לראש כמין הצדעה.

הרמיוני לבשה את בגדיה התחתונים, החולצה המכופתרת הלבנה והג'ינס השחורים ויצאה.

היא יצאה ופנתה לדראקו.

"בבקשה, כולה שלך."

"תודה הוד מלכותה."

היא רק הביטה בו במבט שמסמל 'אני לא סובלת אותך' ולבשה מעליה את הסוודר האפור, עניבת גריפינדור והגלימה.

ואז היא ראתה שהתג לא עליה.

'איפה התג המזורגג הזה?!'

היא חפשה קרוב לעשר דקות, עד שדראקו יצא מהאמבטיה וראה אותה.

"את מחפשת משהו גריינג'ר?"

היא נבהלה מהקול שלו והביטה מאחוריה.

הוא היה רק עם הג'ינס השחורים, ופלג גופו העליון היה חשוף. המים מהמקלחת עוד נטפו על שיערו ומשם לחזהו.