היא והעיניים האפורות-פאנפיק דרמיוני

כי אני אוהב אותך

הרמיוני שוב רצה בשביל ההוא.

הכל היה מוקף בעצים גבוהים ובסלעים.

היא ראתה בור וניסתה לקפוץ מעליו, אבל נפלה למערה חשוכה.

היא הדליקה את השרביט שלה ושוב רצה.

היא רצה ורצה ורצה, עד שראתה את קצה המנהרה, וברגע שיצאה נפלה לתוך בור עמוק וחשוך.

אבל החלום לא נגמר.

הוא מיד עבר לרגע שלוציוס מאלפוי והחברים שלו בליווי וולדמורט הורגים את הוריהם והיא רק צורחת,

ואז היא התעוררה.

מזיעה כולה, ומפוחדת, קמה ממיטתה.

כבר היה בוקר.

דראקו לא היה לידה.

היא נזכרה באירועי אמש, וחשבה אם כדאי לה לדבר איתו על מה שחלמה.

"אני רואה שהתעוררת."

דראקו יצא מהאמבטיה, כבר לבוש במכנסיים שלו, והתיישב לידה.

הוא ליטף את צווארה והסיט את שיערה אחורה.

הרמיוני הביטה בעיניים שלו.

כחולות כמו הים, וגם אפורות כמו הסערה. סערת רגשות שמתחוללת במוחו. על מה הוא חושב?

"קרה משהו?"

הרמיוני הנידה בראשה, למרות שחשבה שאולי כדאי לספר לו.

לא, לא היום.

כשיגיע הזמן היא תדבר איתו על מה שחלמה.

"בטוח?" היא שוב הנהנה בראשה, מחייכת אליו חיוך מרגיע.

"טוב, יש לנו שיעור שיקויים עוד חצי שעה... שאני אחכה לך?"

"לא, תצא, אני אראה אותך אחרי זה."

דראקו יצא, והרמיוני שקעה במחשבות.

מה שממש הפריע לה הייתה העובדה שהם דיברו כמו זוג, למרות שהם לא.

מה הם בכלל?

מה שקרה אתמול קבע שהם ביחד?

או שכל עוד הם לא מתחייבים הם לא חייבים להיות שום דבר מעבר לידידים?

היא החליטה ללכת להתקלח, לחשוב קצת לכמה דקות.

אחרי המקלחת היא לבשה את המכנסיים וכל התלבושת שלה מלבד הגלימה, לקחה את תיקה ויצאה.

"טוב, היום נכין את הוריטסרום. מישהו יודע מה הוא? כן מיס גריינג'ר."

"וריטסרום הוא שיקוי אמת שנחשב לשיקוי האמת החזק ביותר שקיים."

"נכון מאוד מיס גריינג'ר. הוריטסרום הוא שיקוי אמת שקוף, חסר טעם וריח, שאכן הנחשב לשיקוי האמת החזק ביותר שקיים. אבל ניתן להתנגד להשפעותיו באמצעות סמי נגד או הלטת הכרה.