היא והעיניים האפורות-פאנפיק דרמיוני

קוסם אף פעם לא מגלה את סודותיו

הוא הבטיח.

הוא לא יהיה כמו אבא שלו... נכון?

הוא לא יהרוג את ההורים שלה, או אותה.

נכון?

כי הוא הבטיח. והוא אוהב אותה. ככה הוא אמר.

והבטחות לא מפרים. זה ידוע. בעיקר לא למי שאתם אוהבים.

אז למה היא דואגת?

הרמיוני הייתה רדופה במחשבות כל הלילה.

אולי מקלחת קטנה תעזור לה.

דראקו עדיין ישן, אז היא נכנסה לאמבטיה, וסגרה אחריה את הדלת.

צליל החריקה שבקע מהסגירה העיר את דראקו.

הוא פתח בקושי את עיניו, ודבר ראשון בדק אם הרמיוני לידו.

היא לא הייתה, ורעש יצא מחדר האמבטיה. רעש של שטף מים.

הוא חייך לעצמו, קם מהמיטה ונכנס בשקט לחדר האמבטיה הגדול יחסית.

הרמיוני הוציאה יד כדי לקחת מגבת, ודראקו גיחך.

היא שמעה את זה ונבהלה, פתחה את הוילון, עטופה כבר במגבת.

היא הביטה עליו בכעס.

"דראקו! מה נראה לך שאתה עושה פה?!"

"מתקלח."

"טכנית, אתה לא במקלחת, אז אתה נראה לי יותר מסתכל מאשר מתקלח."

"את ממש חכמה."

"תודה. עכשיו אם לא אכפת לך, אני צריכה להתלבש."

היא יצאה מהמקלחת לרצפת חדר האמבטיה, מביטה למראה.

דראקו המתין מאחוריה, והרמיוני הסתובבה, להטיף לו מוסר על למה לא מכובד להביט על נשים שעטופות במגבת.

אבל אז הוא תפס אותה כשגופו סנטימטרים ספורים משלה.

"אתה יודע שזה לא מכובד להביט על נשים שעטופות רק במגבת."

"את יודעת שאם זה היה באמת אכפת לך היית כבר מגרשת אותי מכאן בצרחות."

"איך אתה יודע?"

הוא הביט בה, בעיניים החומות שלה, הנוצצות, ובטיפות שיורדות משיערה הרטוב.

השפתיים שלו היו במרחק של רגע ממנה.

"קוסם אף פעם לא מגלה את סודותיו."

הרמיוני חייכה, נתנה לדראקו לחוש את הרגע ואז קפצה.

"יש לנו שיעור עוד רבע שעה."

היא זזה מדראקו ששחרר בטיפשות את האחיזה, ויצאה מחדר האמבטיה כשהיא צוחקת.

"זה לא הוגן! אין לי זמן כמעט להיות איתך!"

"טוב, נראה לי שתצטרך לחכות עם הזמן ביחד!"