היא והעיניים האפורות-פאנפיק דרמיוני

אל תפסיקי להסמיק בחיים

"דראקו מה עובר עלייך היום?"

דראקו התעורר מהבהייה שלו. בהרמיוני. שוב.

זאת כבר פעם שלישית היום ששואלים אותו מה עובר עליו.

בגלל שהרמיוני לא דיברה איתו כבר שבוע, ויש להם לתכנן את יום האהבה.

בגלל זה הוא מסתכל עליה כל היום, הוא מודאג. מודאג ממה שעובר עליה. או שהוא פשוט לא מצליח להוציא אותה מהראש שלו.

אחת מהאופציות.

"כלום בלייז. אני סתם עייף."

"אתה נראה חיוור." דראקו צחק.

"זאביני אחי.. אני תמיד חיוור."

"אני יודע, אבל הפעם זה יותר מחיוור. אולי כדאי שתלך למרפאה?"

"אבל... נו, טוב."

דראקו שנא את המרפאה.

מדאם פומפרי גם היא לא בדיוק אהבה אותו.

הוא החליט ללכת לשם רק בשביל בלייז.

"פרופסור פליטיק, אני יכול ללכת למרפאה? אני לא מרגיש כל כך טוב..."

"בוודאי, אדון מאלפוי."

הרמיוני הפנתה את מבטה לדראקו. הוא היה חיוור.

מה עבר עליו?

דחף ענק בתוכה אמר לה ללכת גם למרפאה כדי לראות אותו, אבל משהו בא מנע ממנה מללכת.

היא העדיפה לחכות לאחרי הלימודים, שהיא תוכל ממילא לראות אותו, אם יאמץ את עצמו לקום ולעזור לה בהכנות ליום האהבה שהיא עושה כבר שבוע.

למה הוא לא ענה לינשופים שהיא שלחה?

___________________________________________

הביקור במרפאה לא היה מלבב.

לפי ציטוטה של מדאם פומפרי: "בשם מרלין מר מאלפוי! אתה בריא לחלוטין! הכל נמצא בראש שלך!"

כמו שהוא חשב.

הוא התהלך במסדרון, מעורפל במחשבות, כשלפתע ראה שיער גלי שטני ובגדי גריפינדור.

הוא רץ לעבר המדשאות, ודראקו ידע מי האדם הזה. או יותר נכון, זו.

דראקו רץ לעבר הדמות עד המדשאות, והופתע לראות לבבות מרחפים וזוהרים בורוד, שולחנות מכוסים במפות אדומות ושטיח לבן עם עלי ורדים אדומים מפוזרים.

הוא ראה שם גם את הרמיוני מדברת לגמדונים שכנראה התעקשו לעזור לה, בזמן שהיא מכינה את המתכונים למאכלים שיהיו.

"... אתם מסוגלים להשיג אותם תוך שבוע?"

"כן גברתילי. בוודאי."