היא והעיניים האפורות-פאנפיק דרמיוני

הנקמה כואבת

הרמיוני קמה בבוקר בהרגשה מרוממת ועליזה.

היא ידעה למה.

עם חיוך גדול על הפנים, היא הלכה לכיוון חדר האמבטיה, התרחצה, ושמה על עצמה את בגדי גריפינדור, וכשיצאה שמה לב שג'יני עדיין במיטה.

הרמיוני גילגלה עיניים והורידה לג'יני את השמיכה, ומהקור ג'יני הגיבה, פתחה עיניים מעט ונפלה שוב למיטה ומשכה אליה את השמיכה.

"ג'יני קומי."

"עוד שתי דקות אימא."

"מצחיק מאוד."

הרמיוני הביטה עליה במבט אימהי והתיישבה ליד מיטתה.

ג'יני סובבה אליה רק את ראשה ופתחה עין אחת בגלל קרן השמש שנכנסה לחדר.

"אני לא חולה?"

"תבדקי שוב."

ג'יני שמה את המדחום על לשונה והופתעה לגלות חום יציב ונורמאלי.

חיוך הופיע על פניה.

הרמיוני חייכה בחזרה.

לא היו לה אחים והיא לא ידעה איך ההרגשה, ולכן ג'יני הייתה כמו אחותה הקטנה.

מעניין אם ככה רון מרגיש עם ג'יני. מעניין איך זה בכלל להיות עם עוד שישה אחים.

למה היא בכלל חושבת על רון?

עכשיו היא נזכרה בכל מה שקרה.

למה הוא חייב להרגיש אליה משהו? היא רוצה את רון האח שלה. אפילו את רון שהיה אומר לה פעם שהיא מוזרה ושחצנית ולפעמים גם מבריקה.

אבל עכשיו זה לא הזמן לבכות על רון.

יש לה את דראקו נכון? זה מספיק טוב.

"הרמיוני את סיימת באמבטיה נכון?"

ג'יני צעקה להרמיוני והוציאה אותה ממחשבותיה.

"כן ג'ין! אני יוצאת לארוחת בוקר אוקיי?"

"טוב!"

הרמיוני לקחה את ספריה ותיקה ויצאה, מוקדם יחסית לאולם הגדול, לדעת אם בכלל יש לה תיאבון.

למזלה האולם היה ריק, אומנם היו כמה תלמידים בודדים, אבל לא כאלה שיפריעו לה.

היא התיישבה, הכינה לעצמה כוס תה, ופתחה את הספר שלה.

רומן ריגול חדש שקיבלה מהוריה. היא תכננה לסיים אותו עד מחר.

בזמן שהיא בקטע די מותח, יד מגיחה מעל ראשה וחוטפת את הספר.

"היי תחזיר לי את זה!"

"אף פעם לא תשתני מה גריינג'ר?"

הרמיוני זיהתה את הקול הזה וחייכה.

היא הסתובבה ושמחה לראות פנים עם עיניים כחולות אפורות ושיער בלונדיני מחייכות אליה.