היא והעיניים האפורות-פאנפיק דרמיוני

אז זה מה שקרה

הרמיוני לא הצליחה להפסיק לבכות אחרי הפרידה מדראקו,

היא באמת אהבה אותו,

היא חשבה שהם ילכו לנשף יום האהבה ביחד, והם לא יצטרכו להסתיר יותר,

אבל ברור שזה לא קרה, הכל משתבש אצלה!

אז היא הלכה למקום שהכי מנחם אותה, הספרייה.

הרמיוני לקחה את הספר האהוב עליה, הוגוורטס: תולדות, והתיישבה על כיסא.

היא יכלה לקרוא את הספר המון פעמים, זה לא משנה לה, למרות שהספר הוא עם אלפי עמודים ומעלה.

היא קראה וקראה עד שנעצרה בפיסקה שמדברת על חדר הסודות, היא נזכה איך הספר היה פופולרי במיוחד בשנת הלימודים השנייה, כאשר כל העותקים בספרייה נחטפו מהמדפים בשל פתיחתו המחודשת של חדר הסודות.

דבר זה גרם לה תסכול רב, משום חיבתה הרבה אליו והעובדה שרצתה לעיין בו, דבר שלא התאפשר מכיוון שהשאירה את העותק הפרטי שלה בביתה, עקב חוסר המקום מרוב ספריו של גילדרוי לוקהרט.

"הרמיוני?"

היא הסתובבה לאחור, "הארי. מה אתה עושה פה?"

"אני ידעתי שאמצא אותך פה"

"אהה, אוקיי.."

"איך הולך?."

יכול להיות שהארי יודע?

שאלה את עצמה הרמיוני

"אממ...הכל טוב"

"את בטוחה?"

"כן, למה?"

"את נראת מוטרדת..."

הרמיוני לא יכלה לשמור את זה בבטן,

"זה מאלפוי!"

הייתה שתיקה למשך כמה שניות, ואז הארי שבר אותה,

"מאלפוי? מה הוא עשה?"

"מהיום בבוקר מאלפוי לא הפסיק להתנהג אליי כמו - כמו מאלפוי!"

הארי נראה שלא הבין,

"הוא מתנהג כמו שהוא התנהג לפני שהכרתי אותו באמת, לא כמו שהוא, אולי מישהו כישף אותו, אולי - אולי הכריחו אותו!"

"ומה עשית?"

"נפרדתי ממנו!"

"את - מה?!" נדהם הארי,

"אוףף הארי, אני לא יודעת מה לעשות!"

"זה בסדר, קודם כל תרגעי, את לא עשית שום דבר רע. זה הוא אשם."

הרמיוני לקחה נשימה מהאף והוציאה מהפה,

"יופי, עכשיו תספרי לי בדיוק מה קרה"

הרמיוני סיפרה לו את כל מה שקרה בבוקר,

"מוזר..."

"נכון."

"אנחנו נברר את זה, אל תדאגי."

"תודה,"

"אין בעד מה." הארי הסתובב ויצא מהספרייה.

לפחות עכשיו הרמיוני יודעת מי באמת חבר שלה.

___________________________________________

הארי נכנס לחדר מועדון של גריפינדור, מבולבל ממה שהרמיוני סיפרה לו,

כרגיל, כמה בנות הסתכלו עליו הולך,

אבל הוא לא יחס לזה. חשיבות ועלה למגורי הבנים.

כשנכנס הוא ראה את רון על המיטה שלו זולל ממתקים,

"הו, היי הארי"

"היי,"

"רוצה קצת?"

"לא, תודה"

"אוקיי..."

"תגיד, רון, שמעת מהרמיוני לאחרונה?"

"אממ...לא, למה? קרה משהו?"

"לא, פשוט היא ומאלפוי -"

"מה?"

"היא ומאלפוי - כבר לא..."

"באמת?" רון היה המום, "אני ממש מצטער," למרות שלא נראה שהצטער כלל. הוא נראה הבן אדם הכי שמח בעולם.

"כן..."

"אבל למה?"

"מאלפוי התחיל להיות פשוט רע אל הרמיוני, כאילו הוא שכח את כל החברות שלהם ביחד"

אויייי לא! רון נזכר במה שעשה, איך זה קרה? הוא נתן את הבקבוק להרמיוני, לא למאלפוי! הוא באמת שכח את הכל! אבל לפי מה שהוא יודע, זה פועל רק ל-24 שעות.

"אממ..הארי,"

"כן?"

"אני - אני צריך להתוודות במשהו..."

"במה מדובר?"

"אממ...איכשהו זה קשור אליי"

"איכשהו?"

"כן..."

"רון מה עשית?"

"אני רק רציתי לתת להרמיוני את השיקוי שבבקבוק - ואיכשהו זה הגיע למאלפוי ועכשיו הוא שכח את הכל..."

"עשית - מה?! אתה רציני?"

"רק לא רציתי שהיא תיפגע..."

"תאמין לי, עכשיו פגעת בה יותר מזה"

"עד כדי כך?"

"כן! אני חייב לספר להרמיוני"