היא והעיניים האפורות-פאנפיק דרמיוני

הכל מסתדר. או כמעט הכל

הבוקר כבר הגיע,

הרמיוני קמה מוקדם כדי לסיים את העבודה בשיקויים.

כבר עברו יומיים מאז שעברה מחדר המדריכים למועדון הבנות הרגיל.

כשסיימה את העבודה, היא הייתה ממש רעבה, אז היא הלכה לחדר האוכל.

לא היו שם הרבה תלמידים, כרגיל רק קצת תלמידים מהפלפאף, כמה מרייבינקלו ואחד או שניים מגריפינדור.

רגע, יש גם יחד מסלית'רן.

הוא - מחייך להרמיוני?

הרמיוני התקרבה קצת כדי לראות במי מדובר,

אוי, זה - זה מאלפוי!

מה הוא רוצה?

כשהרמיוני לא השיבה לו בחיוך גם כן, הוא עיוות את פניו.

מה יש לה? חשב לעצמו מאלפוי,

לאחר כמה דקות הרמיוני יצאה במהירות מחדר האוכל כדי שהיא לא תפגוש אותו, ותצתרך לדבר עם מאלפוי, אבל זה בדיוק מה שקרה.

הוא יצא אחריה במהירות,

"הרמיוני!"

הרמיוני נעצרה למשמע השם,

"איך קראת לי?"

"הרמיוני. יש בעיה?"

"בעיה?! כבר יום שלם שאתה לא מדבר איתי ומציק לחברים שלי, כמו פעם. ועכשיו אתה פשוט בא וקורא לי הרמיוני?!"

"מה? נראה לי שיש לך טעות."

"טעות? לא, אין לי שום טעות!"

"לא קרה שום דבר כזה!"

"אהה - באמת? ובכן, מה קרה אתמול?"

"אתמול? -"

דראקו ניסה להיזכר, אבל הוא לא הצליח.

למען האמת, הוא לא זכר שום דבר מאתמול.

מה כבר היה אתמול?

"אממ...אני לא ממש - יודע"

"מז'תומרת לא יודע?"

"אני לא - אני לא זוכר כלום"

"מה?"

"אמרתי - שאני לא זוכר כלום"

"לא זוכר? מה -" הרמיוני פלטה קריאת הלם כאילו גילתה בזה הרגע משהו מדהים,

"מה - מה קרה?"

הרמיוני הסתובבה ועלתה ישר לספרייה שבקומה השלישית.

דראקו המבולבל לא ידע אם לרוץ אחריה או ללכת להתארגן לשיעור,

לבסוף, כמובן הוא רץ אחריה.

דראקו נכנס לספרייה במהירות מחפש אחר הרמיוני,

לפתע, נשמע מאחורי אחד המדפים קריאת הלם,

דראקו התקרב לאותו האיזור,

כן, כמו שהוא חשב, זו הייתה הרמיוני.

"...ל- 24 שעות ביממה!"

"מה?"

"הקללה, שאני עוד מעט אגלה מי הטיל אותה עלייך, פועלת רק ל-24 שעות ביממה!"

"איזה קללה? על מה את מדברת?"

"קללת השיכחון! מישהו הטיל עלייך קללה, כדי שככל הנראה, תשכח ממה שהיה בינינו, פועלת רק ל-24 שעות ביממה!"

"ומה זה אומר בעצם...?"

"אוךך, זה אומר שבמשך יום שלם אתה בעצם "לא ידעת" שקרה ביננו משהו, ובשבילך הייתי עדיין היליד - בוצדמית." דראקו התעצבן, הוא לא ידע מי עשה את זה, אבל הוא בהחלט שנא אותו כל-כך.

וחוץ מזה, מי ידע עליהם וכל-כך כעס מזה?

"אבל זהו זה נגמר, הכל טוב, נכון?"

"אממ...לא ממש..."

"מז'תומרת לא ממש?"

"אתה מבין, כשהיית תחת השפעתו של השיקוי, אני - אני נפרדתי ממך..."

"נפרדת ממני?!"

"כן, כי היית כל-כך מגעיל אליי, ואני לא ידעתי מה קרה לך..."

"אבל אני פה עכשיו, אני האמיתי, ואנחנו יכולים לחזור, נכון?"

הרמיוני לא ידעה מה לומר,

ברור שהיא רצתה לחזור,

אבל בזמן שהוא היה בהשפעת השיקוי היה לה הרבה זמן לחשוב, והיא הבינה שאולי הם באמת לא מתאימים...

"אני צריכה לחשוב על זה..."

"את צריכה לחשוב? למה? אבל הכל בסדר עכשיו!"

"אני יודעת - פשוט אני צריכה קצת הפסקה..."

"הפסקה ממה?!"

"אני מאחרת לשיעור...אממ... ביי"

"אבל הרמיוני!"

אבל הרמיוני כבר לא שמעה,

היא יצאה מהספרייה והשאירה את דראקו מבולבל ועצבני.

..................................................................
אנחנו כבר יותר מ-400 צפיות!!!
תודה רבה לכם!❤️
אני מאוד מעריכה את זה שאתם מצביעים לי✨