היא והעיניים האפורות-פאנפיק דרמיוני

מי עשה את זה?

סליחה על האיחור של הפרק, הוא נמחק לי ואז הייתי צריכה להיזכר בערך מה כתבתי לפני...
..................................................................

כל השיעור דראקו בהה בהרמיוני,

והיה ממש קשה לא לשים לב לכך,

הוא כל השיעור חשב על מי היה עליכם נחוש בדעתו להרוס לשניהם,
אבל הוא לא היה קרוב לתשובה.

___________________________________________

"הרמיוני!"

הארי קרא אליה בסוף השיעור,

"כן?"

"מאלפוי- זאת לא אשמתו -"

"כן...אני יודעת,"

"את יודעת? איך?"

"גיליתי שמישהו עשה לדראקו קללת שיכחה, חכה רק שאני אתפוס את מי שעשה את זה!"

"בדיוק" אמר הארי, "אני יודע מי עשה את זה!"

"באמת?! מי?"

"זה -,"

הארי הרגיש כאילו הוא לא נאמן יותר לחברו הטוב ביותר,

אסור לספר לה!

לא, אני צריך, מאלפוי חשוב לה!

"מי זה הארי?!"

"זה רון..."

"רון?! מה? למה?"

"הוא לא רצה לפגוע בך..."

"לא רצה?! אז אני מצטערת לאכזב אותו, אבל זה כבר קרה! הוא כן פגע בי!"

"אני מצטער בשמו, אל תכעסי עליו"

"לא הארי, אני מעריכה את הנאמנות שלך, אבל הוא כבר עבר כל גבול!"

הרמיוני הלכה מייד לנזוף ברון על החוצפה שלו,

טוב, לפחות ניסיתי...

חשב לעצמו הארי.

אבל מה שהם לא ידעו, זה שבתוך בכיתה, מאחורי הארי שמע נער סלית'רני את הכל, וחושב כבר על נקמה.

___________________________________________

"רונלד וויזלי!"

הרמיוני צרחה וכמעט איבדה את קולה,

"מה - נראה - לך - שעשית?!"

רון המבוהל לבש מבט שאומר 'על מה את מדברת?'

"למה קיללת את דראקו?!"

"אה, זה - אממ...לא התכוונתי, זה לא היה מכוון אליו, אני לא יודע איך, אבל זאת לא אשמתי."

"אז אשמת מי?"

"לא יודע, מה את רוצה ממני?"

"אנמ רוצה שתסביר לי למה עשית את זה!"

"אמרתי כבר, זה לא אני!"

"אה, ובכן, למה הא-מישהו סיפר לי שזה אתה?"

"מי סיפר לך?"

"בכוונה לא הזכרתי את השם!"

"מי סיפר לך, הרמיוני!"

"אני יודעת, אתה שמת לו בעוגיות שפנסי הביאה לו!"

"לא, וחוץ מזה אני לא מספיק טיפש כדי לשים לו בעוגיות שפנסי הביאה. הוא בחיים לא יוכל אותן!"

"אז אתה מודה ששמת את השיקוי!"

"אממ...לא! אני לא אמרתי כלום!"

"רונלד, זה לא מצחיק!" התעצבנה הרמיוני, "אתה עשית את זה. אני יודעת. אבל למה?"

"נו, את יודעת למה! רציתי רק שתישכחי ממאלפוי ושנחזור להיות כמו פעם..."

"פעם?"

"כן, שרק אני, את והארי היינו. בא לי לחזור לזה!"

"רון, גם אני רוצה לחזור להרבה דברים. אבל אי אפשר! אנחנו התבגרנו וצריך להמשיך הלאה!"

"איך שתגידי. אני לא מצטער בכלל. מגיע לנמיה הזאת!"

"אל תקרא לו ככה!"

"אני אקרא לו איך שבא לי!"

"לא, אתה לא!"

"פ'סדר, אני הולך"

רון הסתובב הולך לכיוון כיתת שינוי צורה.

"רונלד תחזור לפה מייד!'

אבל רון רק עשה תנועה גסה בידו והתקדם.
___________________________________________

שיעור שינוי צורה היה משעמם.

ללא שום ספק.

לפחות לדעתם של הארי ורון.

הרמיוני יצאה באיחור מהכיתה עם חנה אבוט,

הן בדיוק דנו על הנושא שנלמד בכיתה זה הרגע.

לאחר מכן, הן התקדמו לעבר החצר האחורית, שם אמור להתקיים נשף יום האהבה.

להרמיוני לא היה עדיין בן זוג לנשף, אבל זה לא כל כך הדאיג אותה.

כשהגיעו, הן ראו שיש המולה גדולה שם.

הרמיוני פילסה דרך בין כל התלמידים וראתה שם קרב בין תלמיד סלית'רני לבין תלמיד גריפינדורי.

כמה הגיוני...

חשבה לעצמה הרמיוני.

אבל היא נחרדה לראות מי התלמידים שנלחמים.

"פורנונקולוס!" צעק התלמיד הסלית'רני.

על פני התלמיד הגריפינדורי הופיעו פתאום המון פצעים ואבעבועות.

"לא! דראקו!" צעקה הרמיוני

התלמיד הסלית'רני הסתובב אל הרמיוני,

כן זה היה דראקו.

"הרמיוני..."

"מה פשר כל המהומה הזאת?" התקרבה פרופסור מקגונגל, "שניכם למשרד שלי עכשיו!'
..................................................................

אני לא כל כך מרוצה מהפרק...
אני רוצה להגיד תודה לכל מי שתומך בי ומצביע לי❣️
אני חולה עליכםםם❤️