*נקודת מבט ג'ונגקוק*
הון עמד מחייך בפתח של הדלת "לא חשבתי שתשכח אותי כלכך מהר. קוקי." הוא אמר "אני קצת עצוב לראות שעברת הלאה" אמר בקול מתגרה. "מצטער קוקי. הוא ברח לי ועקב אחרייך לכאן" ג'ימין מלמל. "זה בסדר" נאנחתי. "הון... תכיר... זה קים טאהיונג" אמרתי והצבעתי על טאה. הוא נראה עצבני והסתכל עליו במבט זועם. "שלום קים טאהיונג. אני לי הון" הוא אמר "הראשון שקרא לו קוקי" הוא הרים את גבותיו, ממשיך להתגברות. ג'ימין הסתכל על שנינו במבט מבולבל. פניו של טאה החלו להאדים מעט. נאנחתי "תפסיק להתגרות בו הון ותפסיק להגיד שטויות". הוא גיחך "באמת ג'ון כבר לא כיף איתך. ממהר להרוס לי את הכיף. תראה הוא מגיב כלכך טוב". העברתי את ידי בראשי "אני רואה שלא השתנת בכלל אה?" צחקקתי "אוהב לעשות לי חיים קשים". הסתכלתי על טאהיונג שמבטו לא נרגע. "חוץ מזה..." התחלתי להגיד "אתה לא הראשון". הון הסתכל עלי לא מבין את כוונתי. "קוקי... ככה טאה וג'ימין קראו לי כשהיינו קטנים" גבותיו של הון התכווצו "קטנים?" הוא שאל. "זוכר שסיפרתי לך שאיבדתי את כל הזיכרונות בגיל שבע?" הוא הינהן. "אז מסתבר ששלושתנו הינו חברים לפני" מבטו של הון נהפך לאטום. ראיתי את כל המחשבות מתרוצצות בראשו. אני יודע על מה הוא חושב. אחרי היונג, הון הוא האדם היחיד שמכיר את כל הסיפור שלי.
הוא המשיך להסתכל עלי בגבות מכווצות. 'אתה רציני?' הוא שאל אותי במבטו, הנהנתי לו כתשובה. טאהיונג חייך חיוך זחוח. הוא כנראה אהב את התגובה המבולבלת של הון. אבל אני ידעתי שאני חייב לו המון הסברים והוא יעשה הכל כדי לשמוע את כל הפרטים. הון ידע כמה זה מייסר אותי שאני לא זוכר כלום מהעבר והוא היה משוכנע שכשאני אזכר אני אמצא משהו נוסף לחיות בשבילו מלבד הנקמה שהכנסתי לעצמי לראש. הוא לא אהב את הרעיון, אבל הוא הבין מאיפה הרצון בא ולכן תמך בי. הצלצול נשמע "בוא נדבר על זה בבית טוב?" אמרתי. "בבית?" טאהיונג שאל בטון נוקשה. "אה כן טאה. מסתבר שהון יתגורר אצל קוקי בינתיים" ג'ימין צחקוק. 'יש פה מישהו שלא מנסה להתגרות בטאהיונג היום? זה לא הולך להיגמר טוב'. "נו באמת! קודם הגמד עכשיו הוא" טאהיונג נאנח בזעף והסתכל עלי. "היי.. למי אתה קורה גמד? יא חוצן!" ג'ימין השיב לו וצחק. "אתם מסתדרים ממש טוב יחסית למי שאמורים להיות אויבים" הון אמר לפתע. שניהם קפאו במקום והון צחקק לתגובתם. "תרגעו" הוא אמר "זה לא באמת ממש מעניין אותי. אני פה בשביל ג'ון" חייכתי. הון תמיד היה כזה, לא דוחף את האף לעניינים שלא שלו. זה אחד הדברים שאהבתי בו. הוא לא כפה עלי לספר לו דברים, הוא ידע מתי לשחרר ולתת לי לבוא אליו.
שאר היום עבר רגוע, אבל הרגשתי מעט מתיחות באוויר. טאהיונג המשיך להביט בי במבט זועף. "אמ.. ג'ימיני אני אלך עם הון להביא את הדברים שלו לבית. אתה יכול ללכת קודם" אמרתי בדרך לשער בית הספר. "שטויות. אני אביע אתכם. נעשה את זה מהר. ג'ין היונג רשם לי שהוא מכין ארוחה לחגוג" ג'ימין אמר בחיוך. "גין היונג?" הון שאל. "אה כן.. הוא הבן זוג של אחי הגדול. כמו אח נוסף בשבילי. סיפרתי לו שחבר ילדות של קוקי הגיע והוא רוצה להכין משהו מיוחד" ג'ימין אמר באושר "בואו נקח את הדברים שלך מהר ונלך לבית". הנהנתי בזמן שנכנסנו למכונית. "טאהיונג גם יבוא?" הון שאל בחיוך ערמומי "אמ.. לא בזמן שג'ין היונג ונאמג'ון היונג שם" אמרתי בלחש. מבטו של ג'ימין נפל והוא חייך אליי חיוך עצוב. "אמ.. הון. זה קצת מסובך אבל... המשפחה שלי ושל טאהיונג לא מסתדרת ממש. אנחנו לא באמת אמורים להיות בקשר וכמו שהבנת אף אחד לא יודע חוץ מקוקי ועכשיו אתה" ג'ימין התחיל להגיד, לא מוריד את עיניו מהכביש. "אל תדאג. כבר אמרתי לך. זה לא ממש ענייני" הון אמר. "פשוט אל תדבר על שום דבר שאתה שומע או רואה, פה גדול" אמרתי והסתכלתי עליו "היי היי... מה זו הגישה הזו? מתי בדיוק אני חשפתי סודות?" הוא אמר בקול תמים. "תמיד הוני. תמיד" צחקקתי וג'ימין צחק גם הוא. "אה.. אתה מדבר על הפעם ההיא ש..." הוא החל לומר, אך קטעתי אותו "כן. כן. הפעם היא שאתה לא אמור לדבר עלייה!". ג'ימין הסתכל עלי "מה זה? אני מסוקרן. הון תגלה לי". הוא צחקק "מצטער, זה עלול לעלות לי בחיי". ג'ימין נאנח, היה שקט למשך כמה שניות. "אם טאה שלנו ישמע על זה..." הון זרק פתאום לאוויר "לי הון!! אתה בסכנת הכחדה!" צעקתי בלחץ. צחוקם של הון וג'ימין נשמע במכונית "מצטער. מצטער" הון גיחך "אני אשתוק".
YOU ARE READING
Sweet ervenge - נקמה מתוקה
Fanficפתחתי את עיני במהירות, זיכרונות כואבים על עצמי בן ה-7 הציפו אותי... זוג עיניים ריקות מביטות אלי, גוף קר זרוק על הרצפה ודם. דם בכל מקום. על הרצפה על הקירות והארונות המטבח, על הבגדים שלי, על הידיים שלי, על כולי. הדבר הבא שאני זוכר הוא שהתעוררתי בחד...
