Sweet ervenge - נקמה מתוקה

פרק 30 - אטרקציה חדשה

*נקודת מבט ג'ונגקוק*

"אני פשוט לא מבין למה אתה סופג את זה? תיתן להם את אחת הבעיטות שלך וכל פעם שתתקרב אליהם הם ישתינו מפחד" הון צחק, כשהלכנו במסדרות. עבר כבר שבוע מאז שהוא הגיע. הכל התחיל להירגע וחזר למקומו. טאהיונג והון התחילו להסתדר והם כבר לא התגרו אחד בשני כשהוא בא אלי הביתה. הון גם שחרר אותי בהפסקות כדי שהמשיך לעלות לגג. לפעמים הוא היה מצטרף והיינו יושבים שם גם עם ג'ימין. "אני גם לא מבין למה טאהיונג לא אומר להם כלום... ממש לא רומנטי" הוא נאנח. "מה לא רומנטי?" ג'ימין שאל כשהצטרף אלינו במסדרון. "שטאהיונג לא מגן על קוקי מהשניים האלו שמציקים לו כל הזמן" הון אמר. ג'ימין נעצר "הכלבים עדין עושים את זה?" שאל "למה לא אמרת לי?". נאנחתי "אתה לא יכול להתערב בזה. ראיתי מה קרה בפעם הקודמת שמין סו התערב, זה יצא מכלל שליטה" עניתי מנסה להישמע רגוע. זה מתחיל לעצבן אותי שכולם חושבים שאני זקוק להגנה. "טאה יודע?" ג'ימין המשיך לשאול. "לא הוא לא" עניתי מרגיש כאילו אני עומד להתפוצץ. "ג'ימין. הכל טוב. זה לא כמו שזה היה בהתחלה. ההתגרות שלהם לא מפריעה לי" ניסיתי להרגיע אותו. "זה עדין לא בסדר, אם זה קורה שוב תגיד לו או תגיד לי. הם לא יכולים להמשיך בזה" הסתכלתי על הון שחייך ועשה הצגה כאילו הוא בקרב מאחורי גבו של ג'ימין, גלגלתי את עיניי "אפשר להתקדם לשיעור?" שאלתי מצביע לכיוון אולם הספורט בו התחילה הכיתה להתאסף. "תיתן לגדולים להגן עלייך, קוקי" הון לחש לי באוזן מתגרה בי. "אוחח תשתוק" אמרתי והתקדמתי אחרי ג'ימין.

"למה אתה עושה את זה?" הון המשיך לחפור לי במהלך ריצת החימום מסביב למגרש. "כי... אני מנסה לא... לא למשוך תשומת לב מיותרת... ואני מנסה להתקרב אליהם... ואם הם חושבים שאני חלש הם ינסו להגן עלי. כמו מה שקורה כרגע" אמרתי מתנשף במהלך הריצה. "אתה בכל זאת מושך תשומת לב מיותרת. המעפנים האלו חושבים שהם יכולים להציק לך" הון נשמע קצת עצבני "אתה לא חלש. להפך, אתה אחד האנשים הכי חזקים שאני מכיר. אחריי כמובן" הוא גיחך "מה אתה אומר?" צחקקתי "אני די בטוח שאני תמיד זה שמכאסח אותך" התגריתי בו. "אמ.. לא.. זה ההפך" הוא חייך. "אל תשקר הוני.. אל תדאג אני לא אגיד לאף אחד" הוא הרים את גבותיו "בוא נבדוק" הוא אמר בהחלטיות. "האמ.. מר קוואנג?" הוא שאל קרא בקול "היי.. הייי מה אתה עושה?" שאלתי בלחש. הוא רץ לכיוון של המורה לספורט. לא הצלחתי לשמוע על מה הוא מדבר איתו, אבל לפתע הוא הצביע עלי ומשך אלי את תשומת ליבם של כמה מהתלמידים שהסתכלו במתרחש. "אייש הון.." נאנחתי. הוא התקרב אלי בחיוך "למזלנו. מר קוואנג יודע לשפוט בטאקוונדו" הוא אמר בהתלהבות. "מה אתה עושה?" שאלתי חושק שיניים "מה קוקי? אתה מפחד להפסיד? כמו בקרב הראשון שלנו? חשבתי שהתגברת על זה כבר". לחצתי עם לשוני על פנים הלחי שלי, אני יודע מה הוא עושה, הוא מתגרה בי בכוונה "אני ניצחתי בקרב הזה" אמרתי. "ממש לא. אני לגמרי ניצחתי".

"אתם מוכנים?" מר קוואנג נעמד לידנו "ג'ונגקוק לא ידעתי שאתה יודע טאקוונדו" הוא אמר. "כן... אני בסדר בזה" עניתי. "רק בסדר.. יש לך מלא גבעי ניצחון" הון חייך. "אוקי כיתה, אנחנו עושים הפסקה קצרה. אתם יכולים לשבת ולעשות מתיחות, מי שרוצה יכול להמשיך לרוץ או לשחק" לחשושים התחילו בין הילדים, שאלו אחד את השני מה קורה. כמה התיישבו על הרצפה וכמה לקחו כדור וזרקו לסל, הרוב פשוט עמדו לא מבינים מה לעשות. טאהיונג וג'ימין עמדו בשני קצוות שונים מסתכלים לכיווננו. באותו רגע הניחו 2 בנים מהכיתה מזרון גדול שהביאו ממחסן הספורט ליד המגרש. צעדנו לכיוונו. "מה קורה פה?" שמעתי את מין סו שואל "אין לי שמץ" ג'ימין ענה. הון רץ למרכז המזרון, מסמן לי לבוא. נעמדתי מולו מסתכל לכיוון של טאהיונג שנעץ בי מבט אטום ואז בג'ימין שמבטו היה מבולבל. "אוקי" מר קוואנג מחה כף "אתם יודעים את החוקים נכון?" הוא שאל אותנו "3 סיבובים, כל סיבוב 2 דקות. המנצח מי שפוגע הכי הרבה. התחלנו מעט להתמתח "אם אני מנצח זה תיקו" הון לחש, צחקקתי "אתה לא תנצח" אמרתי בשחצנות. "אני אוהב את רוח הקרב שלכם בנים" מר קוואנג צחק "מתחילים. בבקשה להתחרות בצורה הגונה" הוא אמר. "אל תדאג אנחנו מקצועניים מאוד" הון אמר בהתלהבות. עמדנו דוממים אחד מול השני, מר קוואנג סימן לנו לקוד ולאחר שסידר את השעון הוא סימן שהתחיל הקרב. באותו רגע זינקנו אני והון אחד על השני, מעיפים בעיטות ואגרופים כל אחד צובר נקודות. חייכנו וצחקנו, התגעגעתי להרגשה הזו, לכוח הזה.