אהבה אסורה L.S

-פרק 12-

טריגר: התקפי חרדה, תזהרו בברשה :)

נקודת מבט לואי

עמדתי מולו רועד עם דמעות בעיניים, אם הוא לא יפטר אותי אז מה יש לו עוד לעשות? לפתע נכנסה אישה לחדר, לא דפקה, לא שום דבר. התיישבה בספה שהייתה לסיימון במשרד והסתכלה עליי. הייתי כל כך מבולבל, רציתי לשאול אותה מי היא ומה לעזאזל היא עושה כאן.
״שלום אלינור, זה לואי, תכירו״
תכירו? מה? הייתי כל כך מבולבל
״נעים מאוד לואי״ אמרה בחיוך ערמומי תוך כדי שנשעת על הספה השחורה.
״מי את״ אמרתי בשיא החוצפה.
״תרגע מיד לואי, זו אלינור. היא תהיה הבת זוג שלך, לפחות כך יראה״ אמר והסתכל עליה בחיוך.
לפחות כך יראה? מה? אני אמור להעמיד פנים שהיא בת הזוג שלי בשביל סיימון?
״אני לא מוכן לזה.״ אמרתי בכעס והתסכלתי עליו
״אני אוהב אותו, אמרתי ואגיד שוב. אני לא מתכוון לשחק ברגשות שלו ואעשה את החרא הזה״ פלטתי בכעס.
״לואי, תפסיק מיד, אין לך ברירה ואתה יודע את זה״
הסתכלתי עליו במבט כועס, לאחר מכן הסתכלתי על אלינור שחייכה אליי, הלכתי אל הדלת, יצאתי וטרקתי אותה בכל הכוח. עמדתי שם ולא ידעתי מה לעשות, הידיים שלי התחילו לרעוד בצורה קיצונית, רק מלדמיין את הפנים של הארי כשאני מספר לו, רק לחשוב שמה שהיה איתו אתמול היה חד פעמי ואני לא אתעורר איתו יותר, הרגשתי סכין בליבי. התחילו לרדת דמעות, שמעתי מישהו מתקדם אל הדלת וישר רצתי לשירותים. סגרתי את תא השירותים מתנשף, עם כמה שזה נשמע מגוחך, מה שאני צריך זה הארי, באמת, אני צריך אותו כדי להרגיש בטוח.
אני לא יודע להסתדר עם הלחץ הזה לבדי.
הרגשתי שאני לא מסוגל לנשום, שלפתי את הטלפון במהרה ושלחתי הודעה להארי:

'תבוא למשרד של סיימון, אני בשירותים. עכשיו בבקשה.׳

הידיים שלי רעדו ונפל לי הטלפון מהידיים. הרגשתי כל כך מטומטם ששלחתי דווקא לו, כי סיימון יכול לראות אותו וזה לא מתאים עכשיו לראות אותו, הזעתי ורעדתי.
עמדתי מתנשף, עם דמעות יורדות בעיניים ונשען עם הידיים על קירות התא, עמדתי ככה עשרים דקות שהרגישו כמו נצח עד ששמעתי את דלת השירותים נפתחת וישר שמעתי את הקול המוכר הזה.

***

נקודת מבט הארי

״לואי?״ צעקתי ונכנסתי לשירותים, שמעתי באחד התאים מישהו מתנשף, הבנתי שזה לואי. התקדמתי לדלת ושמעתי אותו בוכה.
״לואי תפתח בבקשה זה אני״ אמרתי
ראיתי את הדלת נפתחת לאט לאט והייתי בשוק.
לא האמתי שראיתי את לואי בהתקף חרדה כזה, הוא בחיים לא היה ככה. הוא עמד שם עם מבטו פונה לרצפה עם עיניים מלאות בדמעות.
רצתי אליו וחיבקתי אותו, חיבקתי אותו כל כך חזק כמו שבחיים לא חיבקתי, הרגשתי אותו פגוע, היא היה נראה שבור ממשהו.
״לואי מה הבן זונה הזה אמר לך״
הוא לא ענה, הוא פשוט חיבק אותי חזק יותר, תחבתי את אצבעותי בשיערו וליטפתי את ראשו.
״לואי הבאתי לך מים״
התנתקתי מהחיבוק שלו יצאתי מהתא ולקחתי את הבקבוק שהשארתי כשנכנסתי לשירותים.
התקרבתי אליו ונתתי לו את הבקבוק, הוא לקח והתחיל לשתות תוך כדי שיוצא מהתא ונשען על הכיור.
״הארי אני כל כך רע״ מלמל ושם את ידו על פנים.
״מה? על מה אתה מדבר נו״ נאנחתי. נמאס לי שעושה מעצמו כזה. הוא לא החזיר לי תשובה ופשוט התעלם ממה שאמרתי.
״טוב בוא לאוטו ונדבר שם, אני לא מבין כלום״
אמרתי ומשכתי את ידו, יצאנו מהתא תוך כדי שאני מושך את לואי אחרי, כשבאתי לצאת ראיתי מישהי שהסתכלה עלי ממש מוזר, אין לי מושג מי היא ולמה היא מסתכלת עליי ככה, אבל לא הקדשתי לזה זמן, העיקר שלואי יהיה בסדר. עצרתי ולואי עצר מאחורי. שלפתי את המפתחות של האוטו ונכנסו, הוא ישב במושב מקדימה לידי, ואני התיישבתי במושב הנהג כמובן.
״עכשיו אתה יכול להסביר מה קרה?״ הייתי קצת עצבני, אבל ניסיתי להישאר רגוע כדי שגם הוא יהיה רגוע.
הוא השפיל את מבטו ממני ושם את ידו על פניו,
״לואי תפסיק״ אמרתי והזזתי את ידו מפניו, הרמתי את ראשו כך שיסתכל עליי.

״הארי, אני מצטער״