גייז בשחור // לארי סטיילינסון

37.

הפרק של היום  א ר ו ך  אז תתכוננו
-
לואי פקח את עיניו למיטה ריקה. הוא נאנח בכאב כשהתהפך על הגב, כאב שהיה תזכורת קטנה למאורעות לילה קודם. הוא הרים את מבטו לתקרה המשעממת כשנזכר מה אמור לקרות במהלך היום. הוא עוד לא ידע מה הוא מרגיש לגביי המשימה אך הוא היה די בטוח שלהתרגשות ולחרדה שחנקו את גרונו היה קשר ישיר לזה. הוא התמתח במקומו ויצא מן המיטה אל המסדרון בדרך לשירותים, אך נעצר בהפתעה כשגוש פרווה מוכר צעד לפניו בשלווה, אפילו לא מתחכך בין רגליו כמו שבדרך כלל היה עושה. הוא מיהר לצעוד בשקט מופתי אל המטבח בו הארי שהספיק ללבוש חליפה שהה, בודק כמה דברים בטלפון בעודו.
"הארי!" לחש לו.

הארי הרים את עיניו בחיוך למשמע קולו של לואי, "היי בייב מתי התעור-".

"יש סיבה שקווין נמצא בדירה?" היסה אותו.

פניו של הארי הוארו, "הביאו אותו כבר?" הוא קם מן הכיסא בשמחה וצעד אל המסדרון שם פגש בחתול האהוב. הוא הרים אותו מהבטן וקבר את פרצופו בפרווה, "הוא נתקע במכס חיות אז הוא הגיע רק היום בבוקר" הסביר וסירק את פרוותו בידו.

לואי תלה בו מבט מוזר, "החיה הזו הולכת איתך לכל מקום?".

"כמובן" אמר והחזיר אותו לרצפה כנגד רצונו, "קווין מטייל איתי מאז שאני סוכן מתחיל".

לואי המהם משהו לא מרוצה וגלגל את עיניו, "מוזר אבל אוקי.." מלמל לעצמו, "מה עושים היום?" שאל.

הארי שחרר את החתול חזרה לרצפה בעודו מבליג במבטו על הערתו של לואי שבהחלט שמע. הוא צעד למטבח בחזרה, "בדרך כלל בכמה ימים שלפניי משימות אני עושה הכול בשביל לנקות את הראש ורק בערב אני מתעסק עם העבודה" אמר.

לואי עיקם את אפו "זה לא קצת אידיוטי? עדיף כמה שיותר להתאמן".

הארי נענע בראשו לשלילה, "לא. זה מכניס אותך מידי לפראנויה של הדקה האחרונה. תקשיב למאסטר לואי, היום אנחנו לוקחים יום חופש" קבע.

"בסדר" רטן, זה לא שהוא יתנגד ליום בטלה, "ומה עושים ביום חופש הזה שלך?".

"שלנו" הארי הדגיש והמשיך, "אני בדרך כלל מתחיל בלהתקשר למשפחה" אמר.

"ולמה שאני ארצה לעשות את זה?".

"כי אתה אוהב אותם ואתה רוצה לשמוע דברי עידוד מהאנשים שחשובים לך לפניי שאתה יוצא לסכן את חייך" הארי הסביר בנימוס תוך כדי התעלמות מהנימה הקטנונית שלו.

"תאמין לי שהדבר האחרון שאני צריך לשמוע לפניי המשימה זה את כל האחיות שלי צורחות אחת על השנייה בטלפון" אמר במרמור קל, "מצטער אבל אני אוותר על התענוג הזה".

הארי גלגל את עיניו והושיט את ידו לדליקורט של לואי שהיה מונח על השולחן, "תתקשר אליהם. זה ישפר את ההרגשה שלך" הוא יותר פקד מאשר אמר ולואי הביט במכשיר הלבן שבידו בהסתייגות, "תסמוך עליי. שיחה עם המשפחה זה תמיד מעודד. זה נשאר איתך כשאתה בשטח".