קמתי בבוקר שאחרי, ישר הלכתי לחדר של לואי ודייסי, ראיתי שלואי מחבק חזק את דייסי. ללואי היה קצת דם על הלחי, יותר נכון צלקת..התקרבתי לאט לאט וישר לואי פתח את עיניו וכמעט קפץ,
הוא ישר בא אליי והוציא אותי מהחדר, הוא סגר את הדלת אחריו. "מה זה היה האינסטינקט הזה?" לחשתי כשאני מתה לצחוק.."אם גם את היית בדבר הזה עם גרייס, גם לך היו אינסטינקטים כאלו.." הוא ציחקק ודחף אותי קצת.."דבר?" לא הבנתי מה הוא התכוון.."טוב אני יספר לך..." הוא אמר והנהנתי. יצאנו לכיוון הסלון. "אוקיי, סבבה, עכשיו אתה יכול לספר לי." חייכתי ושילבתי ידיים. "אוקיי, גרייס לא כזאת, היא לא אחראית לזה, היא...כאילו..ה.." הוא התקשה לנסח את עצמו. "תן לי לנחש.., מישהו מכריח אותה לעשות את זה?" שאלתי כאשר אני מרימה גבה. "כ..כן" לואי לא הבין איך גיליתי. "צ פ ו י !" הדגשתי.."היא גם מנסה לשמור על בן דוד שלה זאין.." הוא הוריד את קולו, כאילו משהו קרה.."ל..לו.." לא הצלחתי לסיים משפט."שששש" הוא השתיק אותי והתחיל לחקור את האזור...הוא לא יכול לראות כלום, הכל גדר חיה מסביב, אז לא נראה לי שמישהו או משהו יכולים להכנס לפה..פתאום הוא התכופף והתחיל להריח את הדשא, טוב זה כבר מוזר.."לואי..מהה"כיווצתי את הפנים שלי ולא הבנתי מה הוא עושה..הוא הרים פיסת דשא..ופתאום הייתה דלת מברזל שחורה..כזאת שכשרואים אותה יש צמרמורת. וזה נכון, כי באותו רגע קיבלתי צמרמורת, נהיה לי קר, קמתי לכיוון לואי.."ידעתי" הוא איגרף את היד שלו ונתן אגרוף לאדמה.."לואיי, מהה זה?" נלחצתי.."מה את חושבת שזה?" הוא הסתכל במבט מלחיץ.."גרייס" הלב שלי דפק כל כך מהר, אפילו אני לא הספקתי לספור כמה פעימות היו בשנייה!
"זה מסביר הכל.." לואי אמר.. "הם שומעים, הכל, יודעים לאן נלך והעיקר..הם יודעים איפה המקום המושלם להרוג אותנו!" הוא המשיך.."לואי בוא מהר!" אמרתי.."לאן?." הוא היסס.."מה לאן? למקום כלשהו, לתפוס אותם, את מי שעומד מאחורי גרייס, מי ששולט עליה..וגם להחביא את כולם מזה.." אמרתי לו.."טוב בואי!
נעלנו את כל החלונות וקראנו לכולם..."קדימה כולםם" צעקתי ביחד עם לואי.."רגע אני חייב להביא את הגיטרה שלי.." נייל אמר.."נייל אתה לא צריך אותה.." אמרתי "בחלומות שלי שאני לא צריך אותה.." הוא חייך.."הארי אתה נשאר פה, תשמור על הבית.." אמרתי, הוא הנהן לחיוך.."כל השאר באים איתי, זה מתחיל.." הסתכלתי על כולם.."אבל קודם, כולם להחליף לבגדים שחורים, כי אם יהיה דם שלהם על שלנו, לא נראה לי שזה יהיה מראה מלבב על בגדים לבנים.." חייכתי, כולם הלכו להתלבש.
לבשתי את הסוג של חולצה עם מכנס, זה היה מחובר והצבע שלו היה כמובן, שחור. שמתי את המגפיים השחורות שלי ועשיתי לעצמי צמה.. והכי חשוב לקחתי את הרובה שהיה לי במגירה, למקרה חירום.
כשירדתי כולם היו נראים מדהים, ולא שמתי לב שהם זורקים לי מחמאות..הסמקתי אחרי שהבנתי את זה.. "טוב, זזנו?" שאלתי.."רגע איפה דייסי?" זאין שאל..כולם נלחצו, זה לא הזמן המתאים שמישהו יילך לאיבוד."אני פה!" היא חייכה..היא נראתה בהחלט מצוין! כולנו נכנסו למכונית..לפני שנפרדנו מהארי אמרתי לו פעם אחרונה.."הארי אם אתה צריך עזרה תקרא לנו.." חייכתי..הוא נתן לי אישור עם היד..
אני נהגתי, התחלנו לנסוע...
ראיתי שכולם ישנים, יופי, כי יש לנו עוד דרך ארוכה..
YOU ARE READING
Love can not be explained-Z.M
أدب الهواةהיושש קוראים לי מיה ואני בת 17 וחצי, יש לי שיער חום יחסית בהיר,עיניים בצבע ירוק-טורקיז ואני די גבוהה ורזה. אני לומדת בלונדון, עברתי ללונדון לפני כמה חודשים וקשה לי להתחבר פה אבל הכרתי חברה ממש ממש חמודה וטובה קוראים לה סנדרה, היא גם ממש מצחיקה ואני...
