אהבה אסורה L.S

-פרק 20-

אזהרת טריגר: התקפי חרדה, הקאות, הפרעות אכילה

-שבועיים לאחר מכן-
נקודת מבט לואי

התעוררתי מצלצול הטלפון שממשיך לצלצל כבר כמה דקות ללא הפסקה, הושטתי את ידי כדי לראות מי מתקשר אליי,
׳סיימון׳

ניתקתי את השיחה, אני לא מסוגל לשמוע אותו עכשיו, הצעקות שלו לא יקלו על המצב שלי.
סובבתי את מבטי לצד השני של המיטה וראיתי את הארי שוכב לידי וישן, שפתיו היו פרודות מעט, ליטפתי בעדינות את פניו והזזתי את השיער שנפל על פניו.
אלה היו השבועיים הכי קשים שלי מבחינת ההתקפים, אבל השבועיים הכי טובים שלי עם הארי.
קמתי מהמיטה, מזכר במה שקרה אתמול בלילה. מסתובב מסביב ורואה איזה באלגן עשיתי אתמול בלילה, ״פאק״ מלמלתי בשקט, הייתי בשוק לראות מה עשיתי לחדר, כל הבגדים שהיו בארון מפוזרים על הרצפה, כל הדברים שהיו על השולחן שבורים על הרצפה, כל מה שהיה אפשר להרוס הרסתי.
הלילה הכי קשה שלי אי פעם, הרמתי את החולצה שהייתה על הרצפה מאתמול בלילה. הסתכלתי מסביב, ואז ישר על הארי שהמשיך לישון, הייתה לי סחרחורת וכאב ראש הזוי, הלכתי לשירותים לשטוף את פניי כדי לנסות להתעורר. תהיתי אם להתחיל לסדר, החלטתי שלא כי הייתי מוטש מלהתחיל לסדר את הבלאגן הזה, פתחתי את ברז השירותים והתחלתי לשטוף את הפנים שלי במים קרים, לפתע הרגשתי את זרועתיו של הארי עוטפות אותי מאחורי, הוא תקף אותי בנשיקות עולות על הצוואר, רציתי להתלהב מזה ולהתרגש מזה, אבל לא יכולתי, לא הרגשתי טוב מספיק, סגרתי את הברז וניגבתי את פניי, הסתובבתי אליו, לא הסתכלתי עליו, התכוונתי לצאת מהשירותים עד שהארי תפס את ידי ומשך אותי אליו.

״אתה בסדר?״
״לא״ מלמלתי, רציתי להשתחרר מידו של הארי אבל הוא לא נתן לי.
״יהיה לו יותר טוב ככה לואי״ אמר תוך כדי שעזב את ידי, אני יודע שגם לו קשה, אבל הוא לא לוקח את זה כמוני, אחרי שזאין הודיע לנו שעוזב לא מצאתי אוויר לנשימה.
רק מלהיזכר בהתקפים האורכים האלה באמצע הלילה, לעזאזל זה כל כך קשה. אם לא הארי הייתי מאבד את עצמי לגמרי, ואני מתנהג אליו כמו חרא אחרי כל זה, אנחנו ממשיכים לריב בגלל אלינור וסיימון כמעט כל יום, אבל בסוף כל יום אני מוצא את עצמי עטוף בזרועתיו של הארי תוך כדי שהוא מרגיע אותי מההתקפים האלה. אני כל כך רוצה לשנות בי את האפשרות הזו, האפשרות של להישבר ככה באמצע היום, ולמה הבן אדם היחיד שאיתי בזה זה הארי? הוא מתקרב אליי כל פעם מחדש ואז פוגע בעצמו, לעזאזל איזה אדיוט.

הסתכלתי על הארי לרגע אחד, ישר אחר כך יצאתי מהשירותים וטורק אחריי את הדלת. הרגשתי שאני מתחיל לאבד אוויר וידיי מתחילות לרעוד ״רק לא זה״ מלמלתי לעצמי בשקט.
יצאתי מהחדר ישר, הולך לחדר הגדול של כולנו, מזגתי לעצמי כוס מים,
״בוקר״ מלמל באנחה
״אלוהים אדירים נייל, נבהלתי״
״אתה בסדר?״
״תפסיקו לשאול אותי אם אני בסדר, הכל פאקינג בסדר״ פלטתי בכעס