*נקודת מבט טאהיונג*
"היי! מה הפרצוף החמוץ?" יונגי שאל כשישב לידי בספה בסלון. נאנחתי. הימים האחרונים היו פשוט מטורפים. "אני פשוט משתגע היונג" עניתי. "מה קרה?" הוא שאל מודאג. אם יש משהו שתמיד ידעתי הוא שיונגי היונג תמיד לצידי. לא משנה כמה שטויות עשיתי הוא תמיד עמד לצדי. אפילו כשטעיתי הוא עדין תמך בי והסביר איפה זה לא היה נכון ומה יכל להיות יותר טוב. הוא בחיים לא שפט אותי. אבל לא ידעתי איך להסביר את הכל, איך בדיוק מסבירים שבמהלך סיטואציה אינטימית האדם שהיית איתו פשוט התפרץ בבכי מטורף? "היונג.. קרה לך שבמהלך אמ.. שהיית ב.. אמ... הוא פשוט..." ניסיתי לחשוב איך להסביר את זה בצורה נכונה. "מה זה טאה? פשוט תגיד.. אני שונא שמגמגמים" היונג אמר מעט חסר סבלנות. "אוקי.." נאנחתי. "כשקוקי ואני היינו באמצע סיטואציה מאוד אינטימית. הוא פשוט התחיל לבכות ומלמל 'אני מצטער' בלי הפסקה" אמרתי והסתכלתי על יונגי. "זה לגיטימי לא? זאת אומרת כל האקט הזה כואב..." הוא החל לומר "לא. לא. היונג. לא הגענו לשלב הזה" אמרתי מובך. "אז לא הבנתי. מה בדיוק קרה?" הוא שאל. "ביום חמישי. אחרי שהלכנו לחדר. העניינים התחילו להתחמם ובדיוק לפני שהתקדמנו לצעד הבא... אתה יודע... קוקי התחיל לבכות ולהגיד 'אני מצטער'. כששאלתי אותו על זה הוא אמר שהוא עוד לא מוכן" הסברתי ליונגי את הסיטואציה "אני פשוט לא מבין מה עבר עליו".
"זה נשמע שהוא אמר לך בדיוק מה עבר עליו" יונגי אמר. "לא היונג אתה לא מבין. זה היה בכי הסטרי. אני ממש נלחצתי" גירדתי את ראשי "ואז בבית ספר בתחילת השבוע הגיע הלי הון הזה ולא הצלחתי לדבר עם קוקי בכלל. אפילו לא ללכת אליו הביתה כי ג'ין ונאמג'ון ולי הון וג'ימין שם. בבית הספר מאז הקטע שהם עשו בשיעור ספורט כל הבנות סביבו ואני צריך לשבת ולראות אותן מפלרטטות איתו ומזמינות אותו לקריוקי. ובנוסף, ההון הזה מתגרה בי כל הזמן" אמרתי בעצבים. "וואו... קברת הרבה בפנים אה? ומה זה הקטע הזה בשיעור ספורט?". הסתכלתי עליו בחיוך קטן, נזכר במראה של קוקי נלחם בקרב בשיעור, הוא היה מדהים. ברור שהוא ניצח. זה קצת מדכא שאני חושב שלא ידעתי שהוא יודע טאקוואנדו וזה גרם לי לחשוב כמה עוד אני לא יודע עליו. אבל אני יכול להבין למה כל הבנות מנסות לכבוש אותו עכשיו. המראה שלו באותו הרגע גרם ללב שלי להאיץ את פעימותיו, חום הגוף שלי עלה. הוא נראה כלכך סקסי. הוא לא היה הנער שצריך להגן עליו כמו שחשבתי שהוא.
"טאה!" יונגי צעק. הסתכלתי עליו בהפתעה, לא ידעתי כמה זמן הוא קרא לי. "לאן הלכת שם במחשבות?" הוא צחקק. "על מה דיברנו?" שאלתי מובך. "מה קרה בשיעור ספורט?" הוא הסתכל עלי בהרמת גבה. "הוא עשה קרב בטאקוואנדו עם הילד החדש, שהם חברי ילדות מסתבר, הוא היה נראה כלכך טוב היונג... הלב שלי צנח" אמרתי בהתרגשות. יונגי הסתכל עלי בשקט מחכה להמשך דברי. ניסיתי לשכוח את הסיפורים על ג'ונגקוק ולי הון מהעבר ואיך הם כבשו ויצאו עם בנות, זה רק גרם לי להתעצבן יותר. "בחיים לא הרגשתי דבר כזה, ראיתי אותו שם נלחם וזה היה כאילו זה ג'ונגקוק אחר, כולו רציני ומזיע וסקסי אני פשוט רציתי לקחת ו..." "וואו.. וואו... אני לא רוצה לשמוע את המחשבות התיאוריות והסוטות שלך. תודה." הוא קטע אותי והרים את ידו מסמן לי לעצור, הסתכלתי עליו "לא עברנו את השלב הזה של המבוכה? אתה יודע בהתחשב בזה ששמעתי אותך סופ"ש שלם גורם לג'ימין עונג" התגריתי בו. יונגי הסתכל עלי מעט עצבני "תשתוק" הוא אמר והסתכל מסביב בודק שאין אף אחד בסביבה. זה לא רגיל לראות אותו לחוץ, אבל אני יכול להבין מאיפה זה נובע "נפגשת איתו מאז?" שאלתי בחיוך, הוא הניד את ראשו "היינו אמורים להיפגש מחר אבל..." הוא התחיל להגיד "בהתחשב במצב שאתה אמרת כרגע... נראה לי שהבית של ג'ונגקוק ירד מהפרק אז אני צריך לחשוב על משהו אחר" הנהנתי לדבריו "דבר איתו היונג" אמרתי "יש לך נטייה לנסות לפתור הכל בעצמך. זה לא אחד מהדברים שאתה יכול לפתור לבד. אולי לו יש פתרון שאתה לא חושב עליו. ג'ימין לא טיפש אתה יודע". יונגי שתק "נכון. אבל אתה כן" כיווצתי את גבותיי. "תפסיק להתבכיין. אם אתה רוצה לדבר עם ג'ונגקוק תדבר איתו. תהיה גבר. אני בטוח שהוא רוצה לבוא אלייך בדיוק באותה מידה".
YOU ARE READING
Sweet ervenge - נקמה מתוקה
Fanfictionפתחתי את עיני במהירות, זיכרונות כואבים על עצמי בן ה-7 הציפו אותי... זוג עיניים ריקות מביטות אלי, גוף קר זרוק על הרצפה ודם. דם בכל מקום. על הרצפה על הקירות והארונות המטבח, על הבגדים שלי, על הידיים שלי, על כולי. הדבר הבא שאני זוכר הוא שהתעוררתי בחד...
