פרק 1

244 29 9
                                    

נקודת מבט כללית:

מאז שהארי היה ילד קטן הוא אהב דברים שהם ״ילדותיים״ או ״לא לבנים״ ותמיד היו לועגים למה שהוא אוהב. אמו, אן ואחותו ג'מה, אהבו לטפח את הצד הנשי שלו ולתת לו את המרחב לבטא את עצמו בכל מקרה שהוא רוצה.

הארי מעולם לא הבין מדוע אנשים נגעלים ממנו. הוא היה חוזר הביתה בבכי לתוך הקרדיגן הלבן והפלאפי שלו, שהוא התעקש ללבוש כל יום, מתעלם מכל הדברים הרעים שהילדים בכיתתו יגידו לו.

כשהוא גדל הוא מעולם לא עזב את זה, לא משנה כמה אנשים אמרו שזה רק שלב, או שזה לא יימשך והוא יהיה ״איש ראוי״.

אז הנה הוא, בן 16 שהולך במסדרונות ליד שני חבריו הטובים ביותר בסוודר הלבן הגדול שלו, בחצאית הלבנה ובגרביים הלבנות בגובה הברך.

ליאם ונייל היו החברים הכי טובים של הארי, למרות שהם לא היו שותפים לאינטרסים רבים כמוהו. הוא ונייל היו כמו אחים, נפגשו בגן השעשועים והתחברו בירכיים מאז. ליאם, לעומת זאת, הכיר את הארי רק שנה-שנתיים, אך הם עדיין היו חברים טובים מאוד.

היום הראשון של השנה היה מרגש מאוד עבור הארי, אבל נייל וליאם חששו מכך. הם ראו בבית הספר גיהינום, משהו לענות איתו ילדים, בעוד הארי חשב שזו הזדמנות להיות נחמדים ולעזור לאנשים.

אז ברור שהארי אהב לראות את הצד המואר של הדברים, תמיד ראה את הטוב ביותר באנשים, תמיד למצוא יופי בדברים שנראים מכוערים במבט ראשון. אז בעודו הולך במסדרון, מפגיש את עיניו עם ילד יפה תואר, הוא מצא יופי כה רב בעיני האוקיינוס התוססות האלה.

הוא נעצר על עקבותיו, המום. המחשבה היחידה שעוברת בראשו, כחול כחול כחול כחול כל כך כחול שאני מאוהב בכחול הזה. ליאם ונייל נעלמו, ככל הנראה לארונותיהם, אז הוא פרץ מהטראנס שלו והלך לארון שלו.

Cigarettes and sunflowers Where stories live. Discover now