כי סיימתי לכתוב את פרק 17 של במה מאולתרת ואז החלטתי שהוא מגיע מוקדם מדי והתחלתי לכתוב את פרק 18 שבעצם עומד להיות פרק 17 במקום ההוא שכתבתי וההוא שכתבתי ידלג כמה מקומות קדימה ויהיה פרק 24 או משהו בסגנון.
האם אני שוב מתסבכת את ציר הזמן שלי? כן, בהחלט.
האם יש לי רעיון יותר טוב? כמובן שלא.
האם אכפת לי? גם לא.אני פשוט צריכה שתהיה יותר דרמה לפני שהפרק שכתבתי יגיע. הם צריכים להיות מפורסמים על אמת בשלב הזה כדי שהוא באמת יעשה את העבודה.
ומעבר לבמה מאולתרת - פסח!
1. אני ככל הנראה האדם היחיד בעולם שהעדיף להישאר בקורס בחול המועד מאשר לחתום חופש (עכשיו נשארו לי רק עשרה ימים והמממ).
2. רק אני או שההגדה מתקצרת משנה לשנה? נראה לי זו גם השנה הראשונה שאפילו סבא שלי לא המשיך לקרוא עד הסוף. אחרי האוכל רק שרנו את אחד מי יודע וזהו.
האמת שקצת חבל לי, כי זה חשוב לו והפעם ערכנו את הסדר במתכונת מאוד מצומצמת אז לא היה מי שימשיך לקרוא איתו.3. לקחתי על עצמי את תפקיד זה שלא יודע לשאול וואו. זה כל כך מתאים לי. אני עומדת לתבוע עליו בעלות.
4. אני היחידה מהמשפחה המורחבת המצומצמת שלי שיודעת את כל המילים לאחד מי יודע ואני לא בטוחה אם זה מצחיק או עצוב.
5. מה עושיםםםםםםםם אין לי חברים. מה עושים? מי בבית? אני צריכה לראות אנשים. לא עומדת להירקב בבית כל הזמן הזה.
6. אתמול לא היה לי מה לעשות, אז עשיתי מעשה: הדלקתי נרות ריחניים (יש לי שניים, אל תפתחו ציפיות). שמתי מוזיקה חביבה. פתחתי את מסמך 'ממלכת הצבעים: שכתוב' (אחמשייניואייקואחמאחמ) והעברתי את פרק 13 מהדפדפת למחשב, כולל עיבוי ושינוי והוספת פרטים כי צריך + התחלתי את פרק 14.
זה לקח משהו כמו שלוש שעות. הספק נהדר מבחינתי, כי סוף סוף עליתי על רמזים מטרימים וזה כיף. וואו כמה שזה כיף. אני אוהבת רמזים מטרימים. חבל שצריך לתכנן הכל מראש בשבילם :(7. בראשון נסענו לסבתא שלי לארוחת חג. הגענו מוקדם כי היא ביקשה עזרה בבישולים (והתקשרה להודיע שלא צריך כשכבר היינו בדרך, כמובן), אז יצאנו לטייל קצת באיזור. יש שם ואדי ממש ליד והלכנו לטייל שם. מקום כל כך יפה. פשוט מהמם. הכל ירוק. ציפורים שלא ראיתי שנים. פרחים. קוצים. לא אתפלא אם יש מים בנחל בחורף ואז זה בטח אפילו יותר יפה.
אחר כך חזרנו, אכלנו (איך אני אוהבת שיש מה לאכול בפסח. הבונוס היחיד בלצאת הביתה מצהל הוא שיש מה לאכול). היה צלי וקציצות ודגים ושניצלים ועוד צלי (אני צריכה יותר צלי של סבתא בחיי) ופגשתי את סבתא שלא, שלא ראיתי שנה. אפילו יותר. ובני דודים שגם לא ראיתי מלא זמן. אבל הייתי ממש עייפה ולא הרגשתי כל כך טוב (סעיף הבא הסבר) אז באסה.8. מכל הדברים שיכולתי לרשת מאמא שלי - אלרגיה בחילופי עונות.
מכל הדברים!
משבוע שעבר אני מתה עם אף דולף וראש כואב ואפצ'י בלי סוף. למה? זה לא קורה לי כמעט אף פעם. אני מאשימה את עיר הבהדים, כי עכשיו זה לא סתם חילופי עונות איפה שאני גרה, זה חילופי עונות במקום שאני לא רגילה אליו והגוף שלי משתגע.
הייתי שנייה מלעשות בדיקת קורונה, אבל אלה לא התסמינים :/ (לא מתלוננת אפילו לרגע. אין בי יכולת לדמיין אפילו את עצמי עושה שוב את הקורס הזה.)9. התחלתי וסיימתי את 'חוק הקוסמים הראשון: כרך א' ואוקי. וואו. זה היה מדהים. הרעיון של הספר אחד החכמים שיצא לי להיתקל בהם. הוא מסוג הספרים שכל מילנ ומילה בהם חשובה, אחרת עלולים לפספס את המשמעות של כל המשפט (מכירים טעות נגררת במתמטיקה? אז זה) וזה מבלבל מאוד, מניסיון.
וגם, דארקן ראהל אחד מהנבלים הכי מחרידים שנתקלתי בהם. הוא כזה: "אני צמחוני בעיקרון, אבל קניבל כשצריך." ואני כזה: "אחייייייייייייי לא."10. התחלתי את 'חוט של כסף' וכרגע אני בעיקר סקרנית. מזמן לא קראתי ספר שכתוב בגוף ראשון עבר ופתאום נזכרתי למה קשה לי עם זה. לא בטוחה שאני עוקבת לחלוטין אחרי מהלך העניינים, אבל מסקרן. הסטאריק האלה קצת מלחיצים אותי.
והיי, דמות ראשית יהודייה~11. אני ככל הנראה גם האדם הבעייתי ביותר בקניית נעליים. קונה זוג פעם בארבע שנים ותמיד ממותגים יוקרתיים למות. את הזוג הקודם קניתי משופרה (חנות ישראלית עם עיצובים ממש מגניבים) לפני באמת קרוב לארבע שנים (אני עדיין אוהבת אתכן, חפות שלי, אבל הכתמים מתרבים וזה מתחיל להיות עצוב). את החדשות קניתי היום (טוב, סבתא התעקשה לקנות. אלוהים אדירים למה זה כל כך י ק ר ?) מדזיגואל. הלו? כאילו, מה? למה? אם הן לא נשמרות לי לשלוש שנים הקרובות לפחות, זו תהיב בעיה. והן של מיקי מאוס. כזה חמודי. חצי מהמלתחה שלי כרגע היא לוני טונס.
12. מתחילה להילחץ כי מתנת פסח שלי מההורים עדיין לא הגיעה ועם הדואר אצלנו אין לדעת... ואני ממש רוצה אותה, זה נראה מדהים.
זהו, נראה לי. זוכרים שהתחלנו בכלל מבמה מאולתרת?
~מועדים לשמחה~
YOU ARE READING
אני, עצמי ואנוכי 4.0
אקראינגמרו לי החיות, אז קבלו פרפר (אני צילמתי)~ יש לנו עולם, יש לנו מדינה, יש לנו עיר, יש לנו אנשים, ואז יש קיבוץ במקום הכי חם בארץ וילדה אחת קצת משוגעת שהחליטה ללכת לעבוד בו בחקלאות. אבל זה יהיה רק חלק קטן מכל הספר, אחרי הכל איש לא יודע מה צופן לו העתיד...