Dear Draco, pt.2 - דראקו היקר, חלק.2

3

י ו ל י   9 9 9 1

א י ז ו ב ל

באותו היום שבו שני גברים הופיעו בגלימות על סף דלתה, איזובל מצאה את דראקו מאלפוי בנביא היומי.

בשנה שחלפה מאז המלחמה, אמה לא הרשתה לה להזמין את הנביא פעם אחת. היא התעקשה שהחדשות של עולם הקוסמים יעניקו לאיזובל פלאשבקים; שזה יניע את הטראומה שמהלחמה גרמה לה. מה שאיזובל הייתה צריכה כדי להתאושש, לדברי אמה, היה זמן.

אבל יום השנה לקרב בהוגוורטס בא והלך, ואיזובל הרגישה מבודדת או נסערת לא פחות ממה שהייתה בעבר. לאחר מספר שבועות של תחנונים, אמה וויתרה לבסוף, והסתכלות על העיתון הפכה לטקס בוקר עבור איזובל. בזמן שאמה ריחפה סביבה, איזובל הייתה פורשת את הנייר על שולחן המטבח שלהן ולומדת כל סנטימטר אחרון. לוקחת כל פיסת מידע שהיא יכולה על עולם שהיא עדיין העמידה פנים שהיא קיימת בו.

עם יום השנה למלחמה הגיע גם זרם מכתבים שהופנו לאמה מבית החולים על שם הקדוש על שם הקדוש מנגו, שם עבדה שנים קודם כמרפאה. אמה התחללה בהתחלה משום שלא סיפרו לאיש היכן הן גרות, והיא דאגה שמישהו ילך בעקבות הינשופים כדי לאתר את ביתן. היה לה מעט מאוד אמון בעולם, מאז המלחמה ומאז מות אביה של איזובל, אך היו חסרים מרפאים בבית החולים, ומגי יאנג הייתה פעם אחת הטובות ביותר שלהם. הם שלחו מכתב אחר מכתב וביקשו להחזיר אותה.

אמה הייתה קרועה, איזובל הייתה יכולה להגיד. לחזור לעבודה אומר לעזוב את איזובל לבד כל יום, ופירושה היה גם להיכנס מחדש לחברה שמגי איבדה בה אמון לפני שנים. אבל בית החולים ומטופליו נזקקו לה, ולאיזובל זה היה נראה מספיק הגיוני.

בזמן איזובל הרגישה קצת יותר טוב, אמה התחילה להיראות קודרת ואפורה. בודדה כמוה, איזובל עסקה בתחביבים ומצאה דרכים להעביר את הזמן. היא התחילה לצאת לגן יותר, למשל; עושה גלגולים בעשב ושוכבת בשמש. היא גם הציגה את עצמה מחדש לפסנתר ונהנתה מללמד את עצמה שירים, ולהעלות את דרגת הקושי בכל קטע חדש. אמה נסגרה בינתיים לעצמה; אוכלת מעט וישנה הרבה.

אמה נהגה לקרוא את הנביא היומי בכל בוקר לפני שאיפשרה לאיזובל אפילו לגעת בו, אך לאחרונה איבדה את האנרגיה, והניחה לאיזובל להשתלט ולקרוא בקול כל דבר שיש לציין. בימינו היה מעט הערות; בלי דיבורי התקפות, רובם אוכלי המוות שנמלטו הצטברו ואלה שהשתחררו נוטים לשמור על עצמם. עם זאת, תמיד היה מפריע לשמוע על מישהו שהיה פעם קשור לוולדמורט, ואולי זו הסיבה שכל גופה של מגי הלך דומם כשאיזובל אמרה,

"אמא, שמעת הרבה כל משפחת מאלפוי? זאת אומרת, מאז המלחמה?"

"לא," אמרה אמה בחוזקה. "למה?"

איזובל דחפה את הנייר על השולחן. תמונה של דראקו מאלפוי נמתחה על פני העמוד השלישי של הנביא היומי. הוא היה בשוק רחוב, עמד ליד דוחן פרחים והחזיק קבוצת פרחים מעוטרים על חזהו. מבעד לחוטי שיער בלונדיני לבן, הוא הזעיף פנים לעבר המצלמה.