larry oneshots לארי וואן שוטס

fuck it

צלצול טלפון קטע את שנתי, אני עייף מידי בשביל להסתכל מי זה אז רק כיביתי את הטלפון וחזרתי לישון. לא עבר הרבה זמן עד ששמעתי את הדלת נפתחת בעצבים "הארי מה אתה עושה פה לעזאזל? לואי אמר שיש לכם מבחן בלשון" קפצתי מבהלה, זה היה אבא, הוא עמד זועף עם טלפון הבית בידו, "כן לואי אני מוסר לך אותו" הוא אמר לטלפון והגיש לי אותו בעצבים. "יש לנו מבחן בלשון?" שאלתי אותו חצי ישן, "לא אבל לא ענית לי לטלפון אז הייתי חייב לפעול בדרכים אחרות" הוא אמר בקלילות ונאנחתי, אחרי כל כך הרבה שנים של היכרות עם לואי אני אמור להכיר כבר את השטויות שלו. "מה אתה רוצה לואי?" שאלתי חסר סבלנות, "ניפגש בוויקטוריה עוד חצי שעה" הוא הודיע לי וניתק.
לואי הוא החבר הכי טוב שלי, מאז שאני זוכר את עצמי הוא תמיד היה הכי מוצלח, לא רק בהשוואה אליי אלא בהשוואה לכולם, הוא תמיד היה הכי שנון, הכי חכם, הכי חתיך, הוא השיג את כל הבנות השוות. למען האמת קצת קינאתי בו, הרי איך אפשר שלא?
התארגנתי ויצאתי לכיוון 'ויקטוריה' זה היה המקום הקבוע שלי עם לואי, לא ידעתי למה הוא קרא לי אבל אני בטוח שזה למטרה חשובה, לואי לא מבזבז שנייה, כל דקה בחיים שלו מנוצלת בצורה הטובה ביותר.
כשהגעתי הוא כבר ישב ושתה תה, הזמנתי לי ארוחת צהריים, אמנם בוקר עכשיו אבל אין שום סיבה שאוכל את ארוחת הבוקר כשארוחת הצהריים הרבה יותר טעימה.
"אז למה קראת לי לואי?" שאלתי אותו והיה לו פרצוף מוגעל, הוא שונא שאני מדבר בזמן האוכל, "קח תנקה את עצמך" הוא אמר והושיט לי מפית, "אנחנו מארגנים פשיטה היום על הבריכה החדשה בצפון העיר", נחנקתי "מי זה אנחנו? מה זה פשיטה? ולמה אני צריך להיות שם?" שאלתי "ממתי את שואל כל כך הרבה שאלות? פשוט תעשה מה שאני מבקש" הוא אמר וגלגלתי עיניים, "אנחנו נלך לבריכה, נעשן כמה ג'וינטים, נעשה בלגן ונחזור הביתה בדיוק בזמן לשנת היופי שלך" הוא אמר בטון ציני.
לואי הוא מסוג האנשים שטובים בלעשות בלאגן, הוא יודע להינות מהבלגן מבלי להילחץ והכי חשוב הוא יודע בדיוק איך לא להיתפס בזמן פעולה, אם אתה לא מכיר אותו אתה חושב שהוא הבן אדם הרגוע בעל הציונים הגבוהים, כמו שהוא מציג את עצמו אבל למעשה הוא בן האנשים הכי היפר אקטיביים שאני מכיר. אני לא אוהב להסתבך זה עושה לי גזים ובכללי אני מגושם ואני תמיד נתפס איכשהו, אני עושה את זה בכל זאת בשביל לרצות את לואי.
ראיתי את אלינור מתקדמת לעברינו, אלינור היא ההגדרה לשלמות, עם הרגליים הארוכות שלה והפרצוף העדין, אבל עם כמה שהיא יפה היא יכולה להיות כלבה מהגיהינום לפעמים. אני ואלינור חברים מכיתה ד' שזה שנה אחרי שאני ולואי הכרנו, עד כיתה ח' שלשתנו היינו חברים הכי טובים אבל איפשהו בין כיתה ח' לט' הכל השתנה. אלינור התיישבה על לואי ונשקה אותו מאחורי האוזן, לפעמים הרגשתי שחצי מהזמן הם לא רואים אותי בכלל ובחצי השני הם עושים את זה בכוונה בשביל שאני אסתכל.
ככל שהם התמזמזו יותר ככה נהרס לי התיאבון, ניסיתי לכחכח בגרון אבל זה לא עזר, הם המשיכו להימרח אחד על השני, "טוב, בכל אופן, אני צריך להיות בכל מקום שהוא לא פה" אמרתי ויצאתי מבלי לשלם, לואי הזמין- לואי משלם.
התקשרתי לליאם וקבעתי איתו להיפגש עם נייל בפארק. שמעתי את הבטן שלי מתעצבנת עליי, מה לעשות שאני לא מסוגל לאכול כשאלינור ולואי מחליפים רוק מול הפרצוף שלי? שמתי אוזניות והתחלתי להתקדם לעבר הפארק, ליאם ונייל אמורים להיות שם כבר.
הגעתי לפארק ומשום מה לא מצאתי את נייל וליאם, הם אמורים להיות פה כבר, "הארי תסתכל למעלה" שמעתי את נייל צועק, הסתכלתי למעלה ולא ראיתי כלום "מאחוריך יא חתיכת מטומטם" ליאם צעק, הסתובבתי וראיתי אותם יושבים על הסככה שמעל מתקני הילדים. עליתי אליהם בזהירות, אם אני נופל אני שובר במינימום שתי צלעות. "למי קראת מטומטם?" ניסיתי להעיף לליאם כאפה קטנה אך הוא התחמק עוד לפני שהרמתי את ידי.
"לואי סיפר לך מה הוא מתכנן היום?" נייל שאל, לא רציתי להודות שאני לא יודע כלום אז הנהנתי, "אתה יודע מי עוד בא?" שאלתי בתקווה שזה יגרום לו לשפוך עוד פרטים על המאורע, "אני יודע שאלינור הזמינה את חברות שלה והן אמורות להזמין עוד אנשים"
"בקיצור כל הבית ספר הולך להיות שם" ליאם ונייל המשיכו אחד את השני, "שמעתם על הילד החדש? יש שמועות שהוא גם יבוא" ליאם אמר, "כן הוא שכן שלי, אבל אין סיכוי שהוא יבוא, הוא לא מכיר אף אחד ואין מצב שהוא ידע על זה" אמרתי והם הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהשמיים, "מה?" שאלתי, "אולי נזמין אותו?" ליאם הציע ואני ונייל החלפנו מבטים ביננו, שנינו יודעים שזה לא רעיון טוב, לואי בטוח יתעלל בו כאילו הוא חיה קטנה וחסרת ישע, זה לא שלואי אדם רע, הוא פשוט טיפה מניפולטיבי, "למה שנעשה את זה?" שאלתי ונייל הנהן בהסכמה, "אם לואי רוצה לעשות בלגן נארגן לו בלגן, אתם יודעים כמה הוא שונא להיות משועמם" הוא אמר וגיחכתי, זה נכון, לואי תמיד חייב ריגוש, ואם אין לו ריגוש בחיים הוא ממציא את הריגוש, כמו הפעם הזו שהוא נישק את המורה לספרות וברח, עד היום הוא מסמיק כל פעם שהוא עובר ליד לואי. איך קוראים לו בכלל?" ליאם שאל ואני התעוררתי לפתע מהפלאשבק, "זאין" עניתי והם שוב הסתכלו עליי בהפתעה, הם לא ציפו שאני- האדם הכי פחות רכלן ידע יותר מהם- הרכלנים של בית ספר על הילד החדש. "למה אתה יודע את זה בכלל?" נייל שאל, "עזרתי לו עם הרהיטים" הרגשתי מותקף, למה הם שואלים כל כך הרבה שאלות? "בכל אופן, שמעתי שהוא הומו" נייל אמר "מאיפה שמעת את זה?" שאלתי אך הם התעלמו ממני, ברור שהם יתעלמו, הם לא יתייחסו למשהו שיכול להרוס להם רכילות עסיסית, "כן עכשיו בטוח לואי יתעלל בו" ליאם גיחך, "אני לא מבין למה הוא כל כך הומופוב" גלגלתי עיניים והם הסתכלו עליי, "אי פעם הבנת משהו שלואי עשה?" ליאם שאל, "לא" הודיתי, "יפה, אל תנסה גם" נייל המשיך את ליאם.
ישבנו שם עד אמצע הצוהריים, התחלנו כבר להיות רעבים וגם היינו צריכים להתארגן לפשיטה בערב, "אז תזמין את זאין?" ליאם ווידה בפעם האחרונה לפני שנפרדנו, "כן אני לא מבין למה אתה כל כך לחוץ על זה אבל" אמרתי ופניתי כבר ללכת, "תפסיק לנסות להבין דברים הארי" הוא צעק לי ממרחק, עשיתי לו אצבע משולשלת והמשכתי ללכת, אני אפילו לא יודע אם הוא ראה. חשבתי טיפה על מה שהוא אמר, אני באמת חושב יותר מידי, לפעמים אני מרגיש כמו בלון שכל שנייה מאיים לעוף ולהיעלם בשמיים, יש לי כל כך הרבה מחשבות במוח, לפעמים זה עוזר לי כי אני לומד המון אבל לפעמים אני נאבד וזאת ההרגשה הכי גרועה להיאבד בתוך המחשבות של עצמך, אנשים מבחוץ לא רואים מה קורה אצלי בראש, הם מעירים לי שאני 'מעופף' או ש'אני לא איתם' ואת האמת הם צודקים. והנה עוד פעם חזרתי לחשוב יותר מידי, לפחות זה העביר לי את הזמן הביתה.
עוד לא הספקתי לדפוק על דלת ביתו של זאין ואימו פתחה, עד עכשיו לא ראיתי אותה, היה לי רושם שהיא כל הזמן בעבודה, "היי אתה חבר של זאין נכון?" היא שאלה בחביבות ולפני שהספקתי לענות היא כבר דיברה "זאין למעלה אתה יכול לעלות אליו, אני חייבת לצאת לעבודה" היא מיהרה, "תודה" אמרתי אך היא כבר נכנסה לאוטו. משפחת מאליק נראתה לי כל כך מבולגנת, הם היו כל כך הרבה ילדים וכולם התרוצצו כל הזמן, לכל מקום שלא הסתכלתי ראיתי בן משפחת מאליק. עליתי במדרגות, הלכתי במסדרון הארוך עד שראיתי דלת עם שלט גדול "החדר של זאין, מי שלא זאין שיעוף מפה", משהו בשלט רמז לי שזה החדר של זאין. נקשתי 3 פעמים על הדלת, "מירה עופי מפה אני עסוק" הוא אמר וגיכחתי, אני יודע מה זה אחות מציקה, "זאין זה הארי" אמרתי, "מי?" הוא אמר ופתח את הדלת במכנסיים בלבד כלומר הוא היה ללא חולצה, ניסיתי שלא לבהות אבל לא היה ניתן להתעלם מהריבועים המרשימים שלו, "אהה הארי, עזרת לי עם הרהיטים נכון?" הוא שאל והנהנתי, "מה אתה עושה פה?" הוא שאל "כלומר, לא שאתה לא רצוי אבל אני מניח שאתה פה מסיבה מסוימת, אני טועה?" הוא תיקן את עצמו וגיחכתי, "אני וכמה חברים מארגנים היום משהו וחשבנו אולי תרצה להצטרף" אמרתי והוא נראה מופתע, "חברים שלך מודעים לקיומי? אני אפילו לא הייתי בבית ספר יום אחד" הוא אמר, רציתי להגיד לו שכבר יש עליו שמועות אבל החלטתי לסתום את הפה, גם בגלל שהרגשתי שזה חוסר טאקט מצידי להגיד את זה וגם בגלל שזה נושא שיחה שאוכל להשתמש בו אחר כך אם יהיה מביך. "כן ככה זה בבריסטול, עיר קטנה, השמועות עוברות מהר" אמרתי והוא נאנח, "תגיד לחברים שלך שאני אצטרף, נלך ביחד?" לרגע התרגשתי כי הרגשתי שהזמינו אותי לצאת אבל אז נזכרתי שאני זה שהזמין אותו, "כן, תהיה מוכן ב12" אמרתי והוא נראה מהורהר "אוקיי, אז נתראה" הוא אמר וליווה אותי לדלת הכניסה.
ב12 בלילה יצאנו מביתנו והלכנו לבריכה, כל הדרך דיברנו וצחקנו, סיפרתי לו שיש עליו שמועות בבית ספר אבל שמועות מהסוג הטוב.
"רגע אז אתה רוצה להגיד לי שאנשים בבית ספר שלנו חושבים שאני הומו?" הוא שאל בדיחות, התפלאתי שזה לא מכעיס אותו או לפחות מפתיע, "כן אין לי מושג למה, רגע אתה לא?" שאלתי, "אני לא הומו אבל אני מוכן לזרום עם התדמית של ההומו, זה נשמע לי מעניין" הוא אמר, הוא הזכיר לי את לואי, תמיד מחפש ריגוש ודברים מעניינים ולא אכפת לו מה אנשים חושבים עליו.
כשהגענו אלינור ולואי בחנו את זאין, יכולתי לראות שבניגוד לאלינור שהתלהבה טיפה יותר מידי יחסית למישהי שיש לה חבר, לואי בכלל לא היה מרוצה, ראיתי כבר את הנזיפות שאקבל. מה שהלך בבריכה היה מטורף, מלא ילדים מהשכבה, מוזיקה, אלכוהול, סמים וגרפיטי, קצת הרגשתי רע בשביל הבעלים של הבריכה אבל לא היה לי כוח לחשוב על זה, רציתי להינות בלי לחשוב יותר מידי. משכתי את זאין והתחלנו לרקוד, ראיתי שזה מעצבן את לואי, הוא כבר שונא את זאין. שתיתי כל כך הרבה שבקושי זכרתי איפה אני או מה אני עושה, אנשים הסתכלו עליי ועודדו אותי להמשיך לרקוד, סוף סוף הייתי במרכז העניינים ולא על תקן "החבר של לואי" ואין מצב שאני מוותר על זה. "זה נחמד מאוד שאתה מנסה לדאוג לי זאק אבל אני בסדר גמור" אמרתי כשהוא התעקש שאני לא במצב טוב, "זה זאין" הוא גילגל עיניים וגיחכתי, "זאיני תרקוד איתי" אמרתי והוא גיחך, נצמדתי אליו ורקדנו ביחד, ראיתי את לואי בוהה בי מהצד עצבני אז לקחתי את זה שלב קדימה, התקרבתי לזאין והייתי שנייה מלנשק אותו, שנינו שתינו כל כך הרבה שאני בטוח שחצי ממה שקורה עכשיו אני לא אזכור עוד כמה שעות, שניה לפני שהשפתיים שלי ושל זאין נפגשו לואי תפס אותי מאחורה בעצבים "זה מספיק, אתה בא איתי לפני שתעשה משהו שתתחרט עליו" הוא אמר ומשך אותי, העפתי באוויר נשיקה לזאין שנראה מבולבל אך שיכור מידי בשביל להבין מה קרה הרגע ונתתי לעצמי להיגרר אחרי לואי "הארי מה אתה חושב שאתה עושה? אנשים יחשבו שאתה פאקינג פאג" הוא צעק עליי כשהגענו למן מקום מוזר כזה מאחורי הבריכה, "לואי תתקדם אתה ההומופוב היחיד שנשאר אחרי 2018" אמרתי לו ברוגע, "אתה לא יודע בכלל מה אתה מדבר, זה נגד הטבע-" ראיתי את שפתיו זזות אך לא הצלחתי להבין מה הוא אומר, למען האמת גם לא ממש ניסיתי, הצמדתי את שפתי לשלו, לא יכולתי להמשיך לשמוע את השטויות שאמר ולא ידעתי איזה עוד דרך יש להשתיק אותו, בהתחלה הוא היה קפוא אך אחר כך הוא השתחרר, נתתי ללשונו להשתלט, הבטן שלי התהפכה, כל כך הרבה רגשות לא מובנים השתלטו עליי, מצד אחד חששות ופחדים מנשיקה ראשונה מצד שני התרגשות. הוא נישק אותי, לואי פאקינג טומלינסון מנשק אותי, אותו לואי שחבר שלי מכיתה ג', לואי ההומופוב של השכבה, לואי ה- הסירנות של משטרה קטעו את הנשיקה, ראינו ילדים בורחים בהיסטריה, הוא הסתכל עליי במבט מבולבל, "אתה רואה שזה לא כזה נורא?" שאלתי בגיחוך, הוא כל כך הולךלרצוח אותי מחר.