היא והעיניים האפורות-פאנפיק דרמיוני

אתה חייב לי

עכשיו השעה 23:57.

הרמיוני יצאה ממגדל גריפינדור בשקט מתחת לגלימת היעלמות של הארי.

היא לקחה לו אותה מבלי שהוא שם לב.

היא צעדה לעבר מגדל אסטרונומיה.

'מעניין איך הוא יראה את הנורות האדומים...'

חשבה לעצמה הרמיוני.

כשהגיעה למגדל,

היא פשטה את גלימת ההיעלמות באיטיות ונדמה נשימה עמוקה.

"העיקר לשמור על אבא ואמא"

הרמיוני הביטה בשעון יד שלה וראתה שכבר השעה 0:00.

הרמיוני נשמה עמוק ובהינף שרביט הופיעו הבזקי אור אדומים בשמיים.

"זהו. את יכולה להיות רגועה עכשיו"

הרמיוני התכסתה בגלימה וחזרה למגדל גריפינדור.
……………………………………………………....

"למה אתה כל כך שמח, דראקו?"

"אני חושב שאני מעדיף לשמור את זה לעצמי..."

דראקו לא רצה לספר לפנסי למה הוא כל כך שמח.

"אוף, איזה באסה. תקעו לנו שיעור של טלרוני אחרי  הפסקה! זה כמו לאכול ביצה קשה אחרי בירצפת!"

הצטרף גם בלייז לשולחן.

"כן..."

אמר דראקו ונראה מבואס.

אבל פנסי פרצה בהתקף צחוק.

"חחחח!!"

בלייז נראה קצת מבוהל וקצת מודאג.

"אממ...את בסדר?"

"עזוב אותה...היא בטח במצב שרביט"

"אה...אוקיי. בוא, אנחנו בטח מאחרים".

דראקו ובלייז יצאו מאולם הכניסה.

"תגיד, יש לך משהו עם גריינג'ר?"שאל בלייז את דראקו תוך כדי הליכה.

"מה? לא. ממש לא"

"יופי. אני חושב על להזמין אותה לצאת איתי מחר. מה אתה אומר?"

"לא!"

"למה?"

"כי - כי -"

"כי...?"

"היא לא מתאימה לך! היא גם בוצ - בוצדמית!"

"דראקו, אחי, אתה יכול לספר לי את האמת"

"אני לא יודע על מה אתה מדבר"

"אני אסביר לך אחר כך..."אמר בלייז כשהגיעו לכיתת שיקויים.
___________________________________________

"...כי אם אתה לא יודע, פוטר, אני קיבלתי קס"מ בשיקויים. ואתה -" סנייפ פלט צחקוק מעצבן "אתה רוצה שאני אחשוף בפני הכיתה את הציון שלך? אז אל תנסה להתחכם איתי. אני יודע שרשום פה "גדילן מצוי" ולא "הגה מצויה". עשר נקודות יורדות לגריפינדור"

הארי הסתובב אל דראקו לראות אם הוא מגחך כמו תמיד.

אבל הוא לא גיחך, לא צחק ואפילו לא חייך.

אולי אפילו הוא לא שם לב למה שקרה עכשיו.

נראה שהוא היה שקוע במחשבות.

'הוא יודע?'

חשב לעצמו דראקו.

'ואם כן, למה לא סיפר למשפחתו שבנם הוא בוגד דם?'

"אדון מאלפוי, איך אתה מסתדר?"

קטע סנייפ את מחשבותיו.

דראקו הציץ בקדרה שלו וראה שהיא ריקה מלבד גוש חמאתי.

"חח, איך לא שמת לב?" אמר קול לידו "החלפתי בין הקדרות!" אמר בלייז והחליף בין הקדרות.

דראקו שם לב שהוא משקר.

הקדרה של בלייז הייתה מלאה בכל הרכיבים ומושלמת מבחינת דיוק.

"חמש נקודות יורדות מסלית'רן על החוצפה שלך,  אדון זבאני"

"תודה..." אמר דראקו כשסנייפ התרחק.

"אתה חייב לי"
………………………………………………………
מישהו יכול להסביר לי למה אני כל כך גרועה בסופים של הפרקים?