טיפים & טריקים לכתיבה בווטפאד [מתורגם]

טיפים לתפניות בעלילה

אני יודעת שזה לקח זמן, הייתי קצת עסוקה עם יום השואה, העצמאות וכו'.. סורי :)
וואי איזה מעצבנת אני, אני כל הזמן מתנצלת על איחורים 😅
חוץ מזה, חזרנו עכשיו ללימודים בבית הספר אז אני אהיה הרבה יותר עמוסה בזמן הקרוב. אני אשתדל לשמור על קצב אבל יש מצב שזה ייקח טיפה יותר זמן.
____

1) תעשו אותן צפויות

כן, אני יודעת מה אתם חושבים, זה תפניות בעלילה, הן לא אמורות להיות צפויות!
אני מניחה שבסוף זה עניין של טעם, אבל אני לא חושבת שהטוויסטים האלה אמורים להגיע משום מקום, אמורים להיות רמזים מקדימים. זה לא חייב להיות רמזים גדולים עם המון דרמה, הם יכולים להיות דברים קטנים שאתם זורקים פה ושם.
לדוגמא, בואו נגיד שלאחת הדמויות המשניות יש אבא שמכה אותו. יש שני סוגי דרכים להראות את זה.
יש את הדרך היותר ברורה, שיש לו כל הזמן פצעים וחבלות, שמועות שמסתובבות, שהוא שונא לדבר על אבא שלו וכדומה.
או שאתם יכולים להיות קצת יותר מתוחכמים, ואז זו תהיה הפתעה יותר גדולה. הוא יכול ללבוש כל הזמן בגדים ארוכים כדי להסתיר את הסימנים של המכות, לפספס ימים בבית הספר, אף פעם לא להזמין אנשים לבית שלו, ותחשבו על עוד דברים בסגנון, אני בטוחה שיש עוד המון.
כמובן, אם תלכו על הדרך השניה והדמות הראשית שלכם כל הזמן תחשוב על זה ותעשה מזה סיפור, זה כבר יהיה פחות שקט והקוראים יתחילו לחשוד. כבר דיברתי על הדרך שהדמות מגיבה. ככל שהדמות תתייחס לזה יותר ככה גם הקוראים ייחסו לזה יותר חשיבות.
אם אתם רוצים שזה יהיה בהפתעה, שימו רמזים ותגובות יותר קטנים, אבל עדיין שהם יהיו קיימים. אני אישית ממש שונאת שהדברים האלה מגיעים משום מקום, כי זה מרגיש כאילו הסופר ממציא תוך כדי כתיבה. וגם אם אתם באמת עושים את זה (וזה בסדר, זה קורה גם לי), תנסו לא להראות את זה לקוראים.

לדעתי, תפניות בעלילה אמורות להוציא מהקורא את התגובה הבאה:
קריאה ראשונה: מה לעזאזל, מאיפה זה הגיע?
קריאה שניה: זה פתאום נראה הרבה יותר הגיוני/אני לא מאמין שלא שמתי לב לזה קודם!

2) הדמויות חייבות להתנהג טבעי

אל תעשו שהדמות שלכם תתנהג מוזר רק בשביל ההפתעה. אם אני מגלה שהבסטי, הילדה הטובה שחונכה לא להישבע ולחכות עם הבתולין עד החתונה, בגדה בחבר שלה, שכבה עם תריסר בחורים ואיכשהו נכנסה להיריון בלי סיבה... באמת שאני ארביץ למישהו. אני יודעת, אנחנו לא יודעים הכל על הדמויות, אבל אל תמתחו את הגבולות עד כדי כך. אם כבר ביססתם והראיתם שהדמות עושה דבר מסוים בדרך מסוימת בגלל סיבה מסוימת, אל תגרמו להם ללכת לגמרי נגד מי שהם.

3) תעשו תפניות מקוריות

חלק מה-'טוויסטים בעלילה' לא כל כך מפתיעים. לדוגמא, אני בקושי ממצמצת כשיש משולש אהבה. ואם הסופר מפרט יחסי המין ללא אמצעי הגנה, זה די ברור שהיא תיכנס להיריון.
אני לא אומרת שאתם לא יכולים להשתמש באלו, אני רק אומרת שהם כבר לא כל כך מפתיעים. כבר ראינו את כולם לפני. אם אתם רוצים ממש להדהים, עדיף שלא תשתמשו במשהו שכבר עשו בהמון סיפורים.
למרות זאת, אם אתם רוצים להשתמש ברעיונות האלה, תמצאו דרך לעשות אותם קצת פחות צפויים.

4) תפניות שחוזרות על עצמן

אני די אוהבת את הטוויסטים האלה. אני לא יודעת אם ככה זה נקרא, אבל מה שאני מתכוונת זה כשאתה מצפה שמשהו יקרה רק פעם אחת, אבל הוא קורה הרבה יותר.
אבל, אני לא אוהבת שזה נראה יותר מדי מקרי.
נגיד כשכל החברים של הדמות הראשית נהרגות תוך חודש בתאונות דרכים. אם יש שם נהג שיכור/רוצח סדרתי, זה קצת יותר הגיוני, אבל כשזה הכל סתם צירוף מקרים זה נהיה מעצבן.
אני אוהבת כשבגלל שהדמות נחושה, דברים חוזרים על עצמם. לא, אני לא מתכוונת שהיא שוב ושוב מתכחשת לזה שהקראש שלה הוא ערפד או משהו,
אבל לפעמים כשהיא נדבקת למישהו שמתייחס אליה נורא, או תמיד הודפת אנשים שמתקרבים אליה, וכו', זה די מספק לראות אותה מתגברת על זה
(אני לא בטוחה ב-100% שזה נחשב תפנית בעלילה, אבל תזרמו)

5) משהו חייב לצאת מזה

אני ממש, ממש שונאת כשיש תפניות ענקיות בעלילה.
ואני מתכוונת ענקיות.
שאף אחד לא מצפה להם.
שממשיכות משהו כמו חמש פרקים.
ואז שום דבר לא משתנה מזה.
אם המשפחה של הדמות נרצחת, משהו חייב להשתנות. היא לא תמשיך לגור באותו בית לבד, והיא לא תהיה לגמרי ללא פגיעה רגשית.
אם הדמות שלכם חושבת במשך שני פרקים שהיא בהיריון, היא כנראה תהיה יותר זהירה כשזה מגיע ל-... זה, מה שגורם לשינוי במערכת היחסים שלה, או שאולי היא תפסיק לשכב עם בחורים רנדומליים ותאבד כמה מהחברים שלה, או משהו בסגנון.
אם הדמות הראשית מגלה שלאחד מהחברים שלה יש הורים שמכים/פוגעים בו, היא בטח תרגיש קרובה אליו יותר, תנסה לעצור את זה, וכו'.

משהו אמור לצאת מהדברים האלה. אל תעשו תפניות בעלילה רק בשביל ההרגשה שיש תפנית בעלילה.

°

מגיע ממני כקוראת, ואני מניחה שקצת מהכותבת.

פרק הבא: דיאלוג

נתראה ;)