היא והעיניים האפורות-פאנפיק דרמיוני

המעבר הסודי (?)

אחרי שפרופסור מקנוגל נאמה נאום קצר על לוציוס מאלפוי ועל השומרים של אזקבן תלמידי הוגוורטס התחילו לאכול.

רון, כרגיל טרף כמו חיה את כל האוכל בטענה שהוא רעב, אבל מה שלא היה רגיל זה שדראקו לא היה.

מה שעורר בהלה גדולה בקרב בית סלית'רן.

הרמיוני הניחה שלוציוס מחק לפנסי את הזיכרון ושיחרר אותה, בגלל שהיא חזרה.

"איפה הוא? איפה דראקו שלי?!" צעקה פנסי בקולי קולות "אתה! למה אתה לא מחפש אותו גם חתיכת לטאה מגעילה! אתה היית חבר שלו!" צעקה פנסי לעבר גויל.

"אני כבר לא העבד שלו. לא אכפת לי"

פנסי לקחה כוס דלעת גדולה ושפכה על הפרצוף של גויל. "הנה לך בוגד מסריח!"

"פנסי, תעזבי אותו...גויל, אחי, זה לא יפה. אתה ודראקו הייתם מאוד קרובים. לפחות תעשה משהו קטן"

"כן! נכון!" נשמעו צעקות מכל עברי השולחן.

"בסדר! בסדר!" התעצבן גויל "דראקו? דראקו? טוב. הוא לא פה! הוא בטח ישן המפונק! אתם יכולים לעזוב אותי עכשיו?!"

מכל שולחן סלית'רן נשמעו צעקות וקללות.

"תפסיקו ברגע זה! תמשיכו לאכול ואני אבדוק כבר מה בנידון לאדון מאלפוי" סנייפ הגיע.

וכשסנייפ הלך פנסי צייצה בעצבנות "כן, תעזבו אותו. הוא בסך הכל רוצה לחזור לאכול השמן!"

גויל החטיף לפנסי אגרוף בפנים והיא נפלה מכיסאה בצעקות כאב.

עשרות שרביטים כוונו לעבר גויל ובלייז ירה אליו לחש משתק.

אך מישהו היה מהיר ממנו וגויל נפל גם הוא בצרחות כאב עקב קללת קרוקשיו.

"זה מספיק! כל תלמידי סלית'רן, למיטות, עכשיו!"
קולו של פרופסור סנייפ הדהד בקול האולם בחוזקה.
__________________________________________

"אני לא מאמין על הבוגד הזה!" התלונן בלייז.

"כן! מה הוא נותן לה בוקס ככה?!" הסכים פרנק עם בלייז.

"חבר'ה! הוא פשוט היה עצבני כי הוא היה רעב! תעזבו אותו כבר!" הצטרף איזה מישהו שנדמה לבלייז שקוראים לו תומאס, תונאס משהו עם אס שהסתובב עם גויל לאחר שקראה מת.

"מתי הוא לא רעב?!" צעק פרנק.

"עזוב אותו. הוא דואג רק לחברים שלו!" צעק בלייז.

וככה נמשיכה הקטטה עד השעות המאוחרות של הלילה.
___________________________________________

ובזמן שהם רבים במעונות סלית'רן, הארי מחפש את המעבר שהרמיוני דיברה עליו.

"זה חייב להיות פה איפשהו!" הארי צעק בלחש(אני חושבת שאתם יודעים למה אני מתכוונת)

הארי כמעט נכנס ליער האסור אבל היה עייף מדי.