גייז בשחור // לארי סטיילינסון

47.

טופ 3 תגובות שפשוט אסור (!!) לכם להגיב לכותבים;
1. ״לא כותבים את זה ככה *תיקון של מילה מסוימת*״- סתמו זה או בטעות או שאני עילגת לא צריך לזרוע לי מלח על הפצעים.
2. ״לא הבנתי את העלילה״- בעיה שלך!! אל תגרמו לי להרגיש אשמה כי אתם גרועים בהבנת הנקרא לכו לשיעורי פרטני בלשון או משהו לאיודעת אל תפילו את זה עליי.
3. ״לול״- או שאתם צוחקים או שלא אין באמצע אוקיי למה זה מעלה לי את הסעיף השלוש אותיות האלו באמת.

זהו עכשיו כשאנחנו באותו ראש תהנו מהפרק
-

הארי הבחין בלואי שיצא מן המקלחת, "אז מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו?" שאל בזמן שאכל את הכריך על השולחן בסלון הדירה.

לואי משך בכתפיו, "אנחנו צריכים לחכות להוראה מג'פרי" אמר בפשטות. הארי המהם משהו לא ברור ולואי נעמד במקומו, "אני יוצא למרפסת" אמר וחתך את הסלון אל המרפסת שבחוץ. הנוף שנשקף ממנה לא היה עוצר נשימה כמו בחדר השינה, אבל זה לא שינה הרבה כי לואי בכל מקרה לא התעמק בו.

הארי לא השיב והמשיך ללעוס את הכריך. הוא חשד שמשהו לא בסדר אצל לואי מאז הבוקר אך עכשיו, שעה אחריי, כשהביט בו כפוף ונאחז במעקה המונע ממנו ליפול, הוא ידע בוודאות שצדק. הוא רצה לתת לו את המרחב להיות עם עצמו אך כשראה שהוציא חבילת סיגריות מכיסו ניגש אל המרפסת ופתח אותה. הוא צעד בזהירות וסגר את הדלת מאחוריו, "ממתי אתה מעשן?" שאל בניסיון לפתח שיחה.

לואי משך בכתפיו כשפניו ממוקדות בנוף, "אני לא מעשן הרבה" הוא הדליק סיגריה והניח אותה בפיו, "אבל לפעמים כל אחד צריך אחת" עשן יצא מפיו ומבט מסופק נפרס על פניו.

הארי נעמד לידו, "אני לא צריך אחת" הרים גבה.

"אז אתה בן זונה מזליסט" הוא גיחך והארי חייך אליו.

"אבל אולי אני יכול לנסות" הוא לקח את החפיסה שהייתה על שולחן המרפסת והוציא ממנה אחת.

לואי הדליק לו את הסיגריה במצית הוורודה שלו וחייך למראה הלחץ הזעיר שנשקף מעיניו, "לא עישנת לפניי?" קולו היה משועשע.