היא והעיניים האפורות-פאנפיק דרמיוני

המבצע הושלם

הרמיוני הגיעה לדלת משרדה של המנהלת.

"פרופסור מקגונגל?" דפקה הרמיוני בדלת.

"אני פה יקירה. היכנסי" קראה לה מתוך החדר.

הרמיוני נכנסה וסגרה אחריה את הדלת.

"את צריכה משהו?"

"לא. בואי שבי והכל יתברר לך"

הרמיוני ישבה בכיסא מול הפרופסור.

"את תלמידה יוצאת מן הכלל, גריינג'ר" התחילה מקגונגל. "אין לאף אחד שום ספק קטן בנידון לזה. אך בזמן האחרון הרבה מורים מדווחים לי כי את לא נוכחת בשיעורם. במילים של היום, מבריזה -"

"כן, בקשר לזה -"

"רגע. שיעורים בהם את לא נוכחת מצטברים כמו חול ואין מה לאכול. את זוהי שמפסידה חומר לימודי גדול מאוד. מה יש לך להגיד בנושא?  שוב מצילה את העולם?" חייכה בערמומיות מקגונגל.

"לא" חייכה גם הרמיוני "אבל אני כבר יודעת את כל החומר. בתקופה הזאת עושים חזרה בכיתות על כל מה שלמדנו. ואני יכולה אפילו להקריא לך את זה מתוך שינה" חזרה הרמיוני על הדברים של הארי ורון. "ואני עושה משהו חשוב מאוד. כמובן, לא מצילה את העולם, אבל מצילה תלמיד פה בהוגוורטס."

"סלחי לי? איזה תלמיד פה בצרה?"

"דראקו מאלפוי. בטח כבר שמת לב שהוא לא נמצא בזמן האחרון. אני יודעת איפה הוא נמצא, ואני מתכוונת היום להוציא אותו משם"

"הבנתי..." אמרה פרופ' מקגונגל בנימה עניינית "טוב. כשזה מדובר בך, אני בטוחה שהוא נמצא בידיים טובות" חייכה מקגונגל.

"תודה רבה"

"בהצלחה לך, יקירה"
__________________________________________

"הנה. זה ממש פה!"אמר  הארי והצביע על הביוב המרובע.

"וואו. מזל שגילינו את זה עכשיו ולא מאוחר יותר" אמרה הרמיוני בהתפעלות "סליחה. גילית"

הארי חייך במעט גאווה גריפינדורית.

"קדימה. את רוצה להתחיל לבדוק את המקום איפה שזה לא יהיה?"

הרמיוני הנהנה ובהינף שרביט המכסה טס הצידה.

"מוכן?"

"תמיד."

"בספירה שלי. אחד, שתיים, שלוש!" צעקה הרמיוני ושניהם קפצו לתוך הביוב-קסם.
___________________________________________

"אתה רואה? זה פה! זה פה! אני לא מאמינה!" הרמיוני קפצה מרוב התרגשות "אתה מלך, הארי! מ - ל - ך !"

"לא צריך להגזים...." הצטנע הארי "רק ניסיתי לעזור"

"זה הרבה יותר מלעזור! עכשיו אני יכולה להציל לדראקו! אני ממש מקווה שהוא לא הלך בדרך אביו" הרצינה לפתע. "בוא. צריך למהר"