היא והעיניים האפורות-פאנפיק דרמיוני

מה שמאלפוי רצה

"אבל היא תהיה בסדר?"

"כן. אני עושה את העבודה שלי. עכשיו לכו!" כעסה מאדם פומפרי על רון והארי.

"הארי, לך. אני צריך להגיש לה משהו." אמר רון.

"אוקיי..." אמר הארי ויצא מהמרפאה.

"מאדם פומפרי, היה עוד מישהו שביקר אותה?" שאל רון בלחש.

"למה אתה שואל? כן. אדון מאלפוי היה פה. ילד מפונק. לא חשבתי שהוא מבקר אנשים." אמרה מאדם פומפרי לרון ברוגז.

"מסכים איתך לגמרע"

"יופי. עכשיו לך"

"טוב!" צעק רון והלך ברקיעת רגליים.

מאדם פומפרי הלכה לקחת את הכוס מים שליד המיטה שהרמיוני שכבה בה.

אבל היא לא ראתה שהרמיוני עם עין אחת פתוחה.

"פרקינסון, הבראת. את לא יכולה להמשיך לשכב כאן במרפאה בניסיון לתשומת לב!" כעסה מאדם פומפרי.

פנסי פקחה את עיניה לאט. קודם עין אחת ואחר כך השנייה.

"איו! מה גריינג'ר הבוצדמית עושה כאן?! בעצם, אני שמחה שהיא פה. מה קרה לה?"

"זה לא עניינך, פרקינסון! עכשיו צאי או שאני קוראת למקגונגל!"

"טוב! זקנה משוגעת!" יצאה פנסי בכעס.

"ברוך שפטרנו" מילמלה מאדם פומפרי והלכה לבדוק מה שלום הרמיוני.

"הו, התעוררת! כבר שלושה ימים את פה. אפילו אדון מאלפוי" מאדם פומפרי עיוותה את פניה בגועל ותיעוב "בא לראות מה שלומך"

"באמת?" חייכה הרמיוני.

"כן. עכשיו, מהר. שלא תאחרי לכיתה"
___________________________________________

הרמיוני התיישבה מאחורי הארי ורון כדי לראות אם הם ישימו לב.

"...כן. אבל אני לא חושב שלזה היא התכוונה..." אמר הארי.

"מה אכפת לי!" כעס רון "הוא ביקר אותה!"

"יכול להיות שהוא ביקר את פרקינסון..."

"הארי, שנינו יודעים שהוא בחיים לא יבקר אותה!"

"אהמ אהמ" הרמיוני רצתה שישימו לב אליה.

"אמבריג'?" אמר רון בקול מפוחד.

"לא נראה לי" צחק הארי.

רון הסתובב לראות אם זה מגיע מאחור ופלט קריאת הפתעה מוגזמת.

"הרמיוני!" צעק הארי ובא לחבק אותה ורון עשה כמוהו.

"איזה כיף שהבראת!"

"תודה...רון - רון - את - ה - חונק אותי!"

"סליחה" רון עזב את הרמיוני.
___________________________________________