ההוא." האצבע שלה כוּונה לנער הנמוך עם השיער הכהה.
"לא, כבר בחרת בשבוע שעבר לִיאָנָה, עכשיו זה תורי," מלמלתי.
החיוך שעד עתה היה על פניה התרחב. "אני יודעת שאת רוצה אותו, אני יודעת שאת רוצה אותו." היא ריחפה במעגלים מסביבי וזמזמה במנגינה חופרת.
"אם זה יגרום לך לסתום," התרגזתי ושלחתי לעברה מבט רותח מכעס. ריחפתי קרוב יותר לבחור הצנום. הוא לא שם לב אליי, כמו כל האנשים האחרים ברחוב, כל עוד היינו בדמות מפלצות לא נראינו לעינייהם. הסתובבתי והבטתי בליאנה, היא רק דחקה בי להמשיך וצחקקה בלחש. נאנחתי, ריחפתי קצת יותר רחוק, מאחוריי בניין משמאלי. רגליי נגעו בקרקע, סגרתי את עיניי והשינוי היה מידיי, הניבים נעלמו והעיניים האדומות התחלפו לכחול בהיר ועמוק. השינוי הזה יכול להתבצע בעולם האנושי בלבד.
רצתי ברחוב, הבטתי לאחור בכוונה ונתקלתי בבחור ההוא, מה שהעיף אותי לאחור ונפלתי ארצה. הוא התנצל והושיט לי את ידו, אחזתי בה וקמתי. אני לא בטוחה אם העובדה שניביי צמחו בחזרה ועיניי נטו לצבע האדום המוכר, היא זו שחילצה ממנו צרחה מפוחדת, או העובדה שגופו היה מרותק לקיר בלי יכולת לזוז ואני מצצתי את הדם שיצא ממנו, אחרי שנשכתי את צווארו.
ליאנה הייתה זאת שהשגיחה שאף אחד לא הסתכל, אם מצאה מישהו מביט בנו היא הייתה מהפנטת אותו שישכח את מה שראה וימשיך בדרכו.
התנתקתי מצווארו והישרתי אליו את מבטי, עיניי זהרו בצבע אדום כהה, כמעט כמו הצבע של הדם על השפתיים שלי. נשכתי את פרק ידי והצמדתי אותה אל פיו של הנער, הוא בלע כמה טיפות של דמי בלית ברירה והפצע הפעור שעל צווארו נסתם. גופו רעד, כנראה בגלל שפחד. הבנתי אותו, אם הייתי הולכת לי ברחוב ומישהו שנתקל בי היה תוקף אותי בלי שתיהיה לי אפשרות להגן על עצמי, גם אני הייתי רועדת מפחד.
"תלך מפה, תשכח את מה שקרה." מלמלתי. כמעט שחררתי אותו אבל נשכתי את שפתי כשנזכרתי בפרט חשוב, הצבע בעיניי רק הלך והתחזק מרגע לרגע. "ותזכור לעשות המון בחירות שגויות." הוספתי בחיוך שטני. הבחור הנהן קלות ובשניה שהתנתקתי ממנו הוא הסתובב והסתלק משם.
ריחפתי קרוב לקרקע, מחפשת את ליאנה, ברגע שמצאתי אותה ציחקוק נפלט מפי.היא הייתה כבר באמצע הארוחה המאוד טעימה שלה ולא טרחה אפילו לחכות לי.
התיישבתי על אחד הספסלים וחיכיתי לחברתי הטובה. נער גבוה בעל שיער כהה התיישב לידי. הוא לא התיישב בצד השני של הספסל כי היה עייף מהליכה מרובה אלא עשה בכוונה להצמד אליי, ברכיו סנטימטרים ספורים משלי. "סליחה?" הרמתי את מבטי והבטתי בעיניים חומות.
"את ערפדית, אה? קטלני, אפשר לראות את הניבים?" הוא לא זז מלימטר והבנתי שהוא גם לא התכוון לעשות את זה לפי מבטו. עוד איזה אדם מרגיז.
YOU ARE READING
a vampires revenge
مصاص دماءרייבן, ערפדית שחייה בגהינים וביתו של דרקולה, פוגשת את בן התמותה היחיד עם יכולות יוצאות הדופן בעולם האנושי. ג'ון, החיי לבדו מהרגע שאביו ואימו נפטרו כשהיה תינוק, פוגש ערפדית שמטלטלת את כל עולמו. לוק, אסיר שניסה לרצוח את הלורד דרקולה ויושב בכלא, זומם א...
