היי, עבר הרבה זמן מאז שכתבתי פה משהו אבל בזמן האחרון חזרה לי ההשראה קצת בעיקר בזכות סולאנג'לו לכן אני עכשיו כותב משהו ומי יודע אולי אני אחזור חזרה עם סיפור חדש,
עכשיו בואו נחזור לסיפור.
'ניקו'
איזה חלום טוב חלמתי הלילה, וויל ואני מבלים ביחד עם כל השבעה בפיקניק ואחרי זה וויל ואני חזרנו חזרה לבית שלנו וישנים צהריים תוך כדי שוויל מחבק אותי.
חמש דקות אחרי שקמתי וסתם בהיתי בוויל וכמה חמוד הוא כשהוא ישן החלטתי שעליי לקום לצחצח ולהתקלח, כשקמתי מהמיטה פתאום הכל חזר אליי- שהותי בטרטרוס, המבוך, פרסי... התחיל להיות לי קשה לנשום והתחלתי להתנשף, אני מרגיש עכשיו את דפיקות הלב שלי בשמיים ואיך אני חוטף את ההתקף הרגיל שלי. כנראה שאתם לא יודעים זאת אך יש לי כל מיני התקפים שלפעמים הם יכולים להיות התקפי חרדה וסתם התקפים שאני נזכר במה עברתי ואני מרגיש שאני ממש בזה אני חושב שזה פוסט טראומה.
וויל שם לב שעובר עליי התקף אז הוא ישר קם בשביל לעזור לי והוא עזר לי לתרגל את סדרת התרגילים שאנחנו תמיד עושים מתי שהתקף קורה.
אז ככה: השלב הראשון הוא נשימות ארוכות, אחרי שמסיימים את הנשימות עוברים לשלב השני שהוא לעצום עיניים ולהבין איפה אני באמת נמצא ואחרי זה מגיע השלב השלישי והאחרון שהוא לפתוח את עיניי ולספור עד עשר. לקח לנו קצת זמן לפתח את השיטה הזאת כיוון שחיפשנו את השיטה הכי יעילה ומצאנו את זאת.
אחרי שנגמר לי ההתקף הלכתי לצחצח ולהתקלח, אחרי שסיימתי להתקלח הרחתי ריח מתוק שמזכיר... פנקייקים! פנקייקים הם המאכל האהוב עליי בעולם הזה בעיקר פנקייקים עם סירופ מייפל וקוביית חמאה מלמעלה ממש כמו בסרטים.
התלבשתי והסתרקתי לכבוד וויל והאוכל כמובן והלכתי למטבח, כשהגעתי וויל כבר חיכה לי בישיבה על הכיסא שמול שולחן האוכל שלנו עם חיוך ואמר " בתיאבון ניק ניק, עכשיו רוצה לספר לי מה קרה?" אז אני הלכתי למושב שלו נתתי לו נשיקה קטנה כהבעת תודה והלכתי למקומי בשולחן, כשהגעתי למושבי ישר נתתי ביס ענקי בפנקייק כיוון שוויל יודע להכין את הפנקייק הכי טוב בעולם ולכן כל פעם שהוא מכין את זה אני תמיד יודע שמחכה לי הפתעה.
אחרי שנתתי כמה ביסים גדולים בפנקייק ושררה דממה בחדר וויל התחיל להגיד "נ נ ניקו" בשלב הזה ראיתי שהיה לו דמעות בעיניים אז דבר ראשון שעשיתי היה להרגיע בכך ששילבתי את ידי בידו והסתכלתי לו בעיניו המהפנטות ואני שידרתי לו מבט מרגיע שאומר: אתה יכול להגיד הכל, אני פה רק בשביל לתמוך ולהקשיב.
וויל המשיך ואמר" זוכר שביקשנו שיהיה לנו ילד מהאדס ואפולו... אז אפולו התקשר אליי עכשיו ואמר לי שהוא והאדס אישרו את בקשותנו ויצרו לנו ילד בשם רוי(קרדיט לסולאנג'לו הנצר) והם שלחו אותו אלינו והוא עומד להגיע אלינו בעוד חמש דקות" בשלב הזה גם לי היו דמעות בעיניים מהתרגשות כיוון שוויל ואני חלמנו שיהיה לנו ילד אז ברגע שאישרו לנו את זה כל כך שמחנו והתרגשנו.
כעבור חמש דקות:
וויל ואני כבר סיימנו את ארוחת הבוקר בציפייה לרוי, 'טוק טוק טוק' שמענו מהדלת אז וויל ואני רצנו לדלת כמו שלא רצנו בחיינו ושאלנו ביחד "מי זה", הקול שענה לנו היה נשמע מאוד דומה לקול של וויל ומתי שפתחנו את הדלת ראינו שני אנשים ותינוק.
האדם הראשון היה בלונדיני שזוף שראו ממנו הילה צהובה קטנה והאדם השני היה נראה די גדול, חיוור מאוד, חזק, עם שיער שחור והילה שחורה די חזקה.
הבנתי שמדובר פה באפולו ובהאדס לכן ישר הכנסתי אותם לדירתנו ושאלתי אותם "אתם רוצים לשתות משהו" ואפולו הנהן ואמר "אני אשמח מאוד לנקטר" והאדס עשה פנים של אני רוצה אבל אני לא אבקש, קצת מזכיר אותי הייתי אומר.
נגשתי למטבח והבאתי מהמקרר את הנקטר, אנו שומרים את הנקטר ואמברוסיה למקרים מהסוג הזה ולמקרי חירום. כשחזרתי עם הנקטר הגשתי אותו להאדס ואז לאפולו ושניהם אמרו תודה, התחלנו את השיחה בכך שהאדס אמר "בנוגע לבקשתכם לתינוק, כבר כתבנו לכן שאישרנו את הבקשה אך לפני שאנחנו מביאים לכם אותו אנו צריכים לשאול אתכם כמה שאלות:
1. האם אתם רוצים שיהיה לו כוחות כמו שיש לכם(נצר)?
2. באיזה גיל אתם רוצים לקבל אותו?".
וויל ענה לו" 1. כן, 2. בגיל יום אנחנו רוצים לגדל אותו מההתחלה".
אחרי זה אפולו והאדס הסתכלו זה לזה בעיניים והנהנו כאילו הם דיברו בטלפתיה ואז אפולו התחיל להגיד" אוקיי, אחרי שביררנו את כל הפרטים אנחנו הולכים לזמן אותו לכם עכשיו".
וויל ואני הסתכלנו זה לזה בעיניים הבתרגשות ושילבנו ידיים, אחרי זמן קצר בערך 2 דקות האדס ואפולו אמרו ביחד" התינוק פה אתם מוכנים לראות" אחרי זה הם הסתובבו עם תינוק בידיים והשיטו לנו אותו.
וויל ואני החזקנו אותו ביחד בהתרגשות ושמחה והסתכלנו על התינוק שלנו ואנחנו אמרנו לאפולו והאדס " תודה רבה, אנחנו כל כך מעריכים את זה" שניהם חייכו ואפולו אמר "טוב, אחרי שסיימנו פה אני חושב שנחזור לאולימפוס ובינתיים בהצלחה עם התינוק החדש שאני מאמין ששמו שחר" אחרי שהוא אמר את זה הוא והאדס השתגרו חזרה לאולימפוס.
וויל הסתכל אליי ואמר" טוב, אז אחרי שקיבלנו את שחר אתה רוצה להאכיל אותו ונשכיב אותו לישון כי כבר תשע בלילה?" אני עניתי" כן, ואחרי זה אתה רוצה שנצפה לנו בסדרה שלנו ונתכרבל?" והוא הנהן מהר מאוד ואמר "כן" .
וויל ואני הלכנו למטבח שלנו להביא את הכפית הקערה וכמובן את המחית תפוח בננה שקנינו במיוחד לרוי הקטן שלנו, אחרי שסידרנו את המושב שלו וסיימנו להאכיל אותו וויל ואני הרמנו את שחר והלכנו לחדר השינה שלו, וויל הניח את שחר בלול ושחר כבר היה ממש עייף אז זה היה בשבילי ובשביל וויל התקף חמידות. אחרי שוויל הניח את שחר בלול כל אחד מאיתנו נישק את המצח של שחר בעדינות ואמרנו לו לילה טוב.
אחרי שהשכבנו לישון את שחר וויל ואני הלכנו לסלוננו והתיישבנו על הספה שלנו כשאני נשכבתי בחיבוק על וויל והתחלנו לצפות בסדרה שלנו עד שנרדמנו...
היייי, זה סופו של הפאנפיק ואני חייב להגיד לכם שאחרי שלא כתבתי פה הרבה זמן אני מאוד נהנתי בכתיבת הפאנפיק הזה ואני מקווה שגם אתם. ועד הפעם הבאה שנתראה בה ביי😁😋😎☺
