היא והעיניים האפורות-פאנפיק דרמיוני

כעבור 19 שנה

"אמא, אני אסתדר בכוחות עצמי" סקורפיוס הזעיף פנים כמו אמו והמשיך לשטח את השיער העיקש.

דראקו גיחך בעודו מתבונן באשתו , אסטוריה, מתנדפת בתבוסה.

"אני לא מבינה איך אתה בסדר עם השיער שלך ככה, סקורפיוס" אסטוריה נזפה, "זו השנה הראשונה שלך בהוגוורטס, ורושם ראשוני הוא תמיד חשוב."

סקורפיוס גילגל את עיניו ומילמל "אני לא שם -"

"סקורפיוס". דראקו אמר באיטיות משעשעת.

בנו גילגל את עיניו והסב את תשומת ליבו אל האנשים סביבו, מנסה להחליט מי ראוי להיות חברו החדש בהוגוורטס.

אבא תמיד אמר לו שהוא יכול להיות חבר של כל אחד. אבל כמובן, אבות לא מבינים כלום. הוא לא יכול להסתובב עם כל אחד. הוא צריך להסתובב רק עם אנשים מגניבים וכפיים!

"רייבינקלו נראה לא רע." אמר קול, המושך את תשומת ליבו של סקורפיוס.

הוא פנה אל הקול וראה ילדה עם שיער אדום כאש.

ס

קורפיוס הביט על הנערה בסקרנות, היה את ראשו הצידה בהבעה מהורהרת. יש לילדה שיער מרדני ופרוע.
זה מגניב.

סקורפיוס פנה אל האב והצביע על הנערה עם הסנטר שלו, שואל "אבא, מי זאת?"

דראקו עקב אחרי המקום שבו בנו הצביע והרגיש את עיניו מתרחבות וליבו דופק במהירות.

הוא ידע שהרמיוני תבוא עם הילדים שלה, אבל הוא לא ידע שבעצם יראה אותה שוב אחרי כל השנים האלה...

היא נראת אפילו יותר יפה אחרי 19 שנים.

היא התבגרה בחן, אבל לא יותר מידי.

שערה עדיין היה כמו שהוא זוכר, אבל פניה נוצצות משמחה. משהו שהוא לא רואה כל כך הרבה זמן מאז שהם הפסיקו לתקשר...

"אבא?"

דראקו הניד בראשו כדי לנקות את מחשבותיו ואמר, "אתה רואה אותם, ליד הבחורה הזאת?" הוא הינהן לעבר רון, הארי, הרמיוני וג'יני שדיברו בהתלהבות.

"כן" אמר סקורפיוס.

"הבחורה הזאת עם השיער החום הייתה החברה הכי טובה שלי. האיש עם השיער האדום הוא ה...בעל שלה, ואחותו היא האישה בעלת השיער האדמוני נשואה עם השיער השחור." דראקו הסביר.

סקורפיוס בחן את הקהל, "הארי פוטר. אני מכיר אותו. קראתי עליו בספרים, כמובן. אני קורא הרבה, אתה יודע."

דראקו הרים גבה כשהוא נזכר במישהו אחר שקורא הרבה, "באמת?"

"כמו שאמרתי, כן." סקורפיוס אמר בקוצר רוח. "אז מי היא הנערה הזאת?" הוא שאל, והצביע לעבר הילדה שעיניו ראו קודם לכן.

"זאת רוז וויזלי." אסטוריה אמרה ונאנחה.

"וויזלי...הממ." סקורפיוס אמר וגיחך.

אסטוריה גילגלה עיניים והביטה לעבר הקהל, מופתעת לראות אותם במבט לאחור. היא דחקה בצלעות של דראקו ואמרה, "הם מסתכלים עלייך."

דראקו הרים את מבטו וראה את הארי, ג'יני, רון והרמיוני בוהים בהם. הוא נתן להם הנהון ראש ופנה לאחור לבנו.

"למה אתה לא מדבר איתה?" שאל סקורפיוס.

"למה אתה מתכוון?"

"אמרתי ששניכם חברים טובים," סקורפיוס הסביר, "למה אתה לא הולך לשם לדבר איתה?"

דראקו נאנח והעיף מבט לאחור אל הרמיוני, שנתנה לו חיוך מהוסס. הוא חייך בחזרה ופנה שוב לבנו, "היינו, סקורפיוס. היינו חברים. דברים קורים."

לפני שסקורפיוס השיב דבר בחזרה, הרכבת להוגוורטס שרקה באזהרה.

בנו נתן בו ובאימו גל פרידה וחיכה לנערה עם השיער האדום והמרדני להיכנס ראשונה. אולי הם יכולים לשבת באותו התא.

"בוא נלך." אסטוריה נאנחה בעייפות ופנתה ללכת משם. "יש לי תה עם אמא שלך אחרי זה."

דראקו גילגל את עיניו בחוסר רצון והסתובב ללכת בעקבותיה.

הוא תפס את עיניו על הרמיוני ועצר.

היא הלכה לקראתו.

לפני שהספיק לעצור את עצמו, הוא הלך לקראתה גם כן.

"היי." הרמיוני נשמה.

"היי." אמר דראקו בחזרה.

הרמיוני נשכה בשפלה התחתונה וניסתה לחייך, "הבן שלך נראה בדיוק כמוך."

דראקו גיחך, "הבת שלך נראית כמוך חוץ מצבי השיער הגריפינדורי שבעלך הסמור העביר הלאה"

הרמיוני גילגלה את עיניה אבל צחקה. היא התגעגעה לזה. מתגעגעת אליו.

"יאללה הרמיוני!" רון צעק בסבלנות, בזמן שהם חיכו לה.

היא הביטה בהם והינהנה, "אני תכף באה!"

היא פנתה שוב לדראקו ונאנחה, "ובכן...אני אראה אותך מתישהו"

"חכי." דראקו מילמל.

הרמיוני הינהנה, "אוקיי. מה זה?"

דראקו בלע את רוקו. "אני עדיין או -"

"היי חמוס, תזדרז קצת! אני צריך את אישתי בחזרה, אתה יודע!" רון צעק בהתגרות.

דראקו תקע בו מבט זועם לפני שחזר לדבר עם הרמיוני.

"אני אראה אותך בקרוב, דראקו." הרמיוני חייכה.

דראקו הנהן והביט בהרמיוני חוזרת לחבריה.

לבו הרגיש כבד כשהיא הבזיקה לרון חיוך ונתנה לו נשיקה על השפתיים לפני שהיא הלכה יד ביד איתו מתוך קינגס קרוס.

זאת הייתה אמורה להיות הטבעת שלו על האצבע של הרמיוני.

לא של וויזלי.