Dear Draco, pt.2 - דראקו היקר, חלק.2

18

ד ר א ק ו

דראקו לא יכול היה לשבת בשקט. הוא הסתובב בדירתו במשך שעה, ואז עלה וירד במדרגות הבניין. ואז הוא לבש מכנסיים קצרים ומאמנים ויצא לריצה - פאקינג ריצה, רק כדי שיהיה מה לעשות - כי היא חיה ואנרגיה חלפה בכל גופו והוא לא ידע מה לעשות עם כל זה.

כשחזר מהריצה שלו, הבין שהוא השאיר את דלת הדירה שלו פתוחה לרווחה. ואז נזכר שהוא היה בהנגאובר ונכנס לכיור המטבח.

הוא היה חסר מנוחה. הוא לא ידע איך הוא עבר לראות את בֶּלִי, לא ידע איך הוא ישב במקום יותר משעה, מתבונן בה - איך הוא הצליח לשאול שאלות, לדבר ולהגיב כמו אדם רגיל, כי עכשיו  הוא לא יודע להתמודד -

זה נראה טוב מכדי להיות אמיתי. מוחו נע במעגלים - בוודאי שלא הייתה זו היא אהבת חייו שהוא התאבל עליו בשנה וחצי האחרונות - כי היא מתה, אבל אז הוא התחיל לראות אותה ואז זה היה אותה, בעצם היא, ואז היא ישבה מולו עם עיניה הכהות ועורה המושלם והריסים העבים, או שהוא היה מטורף או כוח כלשהו גבוה יותר ריחם ונתן לו הזדמנות שנייה. החזיר אותה אליו, ואמר, תיזהר יותר, הפעם.

אבל אז, הוא אפילו לא באמת נזהר, נכון? כי אם היה נזהר, הוא היה דבק בה, מגן עליה. אם היה נזהר, הוא לעולם לא היה משחרר אותה מעיניו שוב.

הוא תפס את נעליו משם שנשכבו מושלכים ליד הקיר ומשך אותם הלאה. ואז הוא עזב את דירתו - הקפיד לסגור את הדלת מאחוריו, הפעם - ויצא לריצה נוספת.

-

א י ז ו ב ל

כשאיזובל חזרה הביתה מהקלחת הרותחת, היא הלכה מיד לחדר אמה. היא פתחה את הדלת ותחבה את ראשה פנימה. אמה פזלה ממיטתה, אפורה וכבושה ושאלה: "איפה היית?"

"בחנות," אמרה איזובל. "אני יכולה להביא לך משהו? מים?"

מגי הנהנה, והתמקמה חזרה בכרית שלה. "מים."

במטבח הורידה איזובל את צעיפו של דראקו ומילאה כוס מים מהברז. היא עדיין הרגישה את קצות האצבעות שלו על צווארה, על גב ידה ועל הצלקת על עצם לחייה. הצלקת הייתה זנוחה, כמעט בלתי נראית והוא הבחין בה. זה היה סוריאליסטי. היא לא ידעה למה ציפתה ממנו, אבל זה לא היה זה.

היא הכינה את עצמה לשיחה רשמית יותר;  חילופי מידע, לחיצת ידיים. אבל כשראה אותה במועדון הלילה ההוא - כל הדמעות והאצבעות השזורות ואלכוהול ושברון הלב - רק אז התחיל להעלות על דעתה עד כמה הוא שבור באמת. כמה מנופץ. בגללה.

והיא ידעה שהם יצאו. אבל להרגיש את עיניו אליה ככה, בקושי עוזבות את פניה, להרגיש איך זרועותיו נכרכות בגבה ונצמדו אליה... היא ידעה שהוא אוהב אותה, אבל לא כל כך. היא ידעה שהוא נסער, אבל לא כמו שזה עתה ראתה. היא ידעה שהוא סובל, בטח. אבל היא לא ציפתה שהוא ישקף את סערת הרגשות הבוגדנית שלה.