גייז בשחור // לארי סטיילינסון

49.

אני: *כותבת את הפרק הזה*
המורה שלי לספורט בזום באותו הזמן: "ועכשיו צד שני!"
-

הארי ולואי ישבו זה מול זה בשולחן העץ הקטן, אוכלים בשקט את השניצלים שהארי טיגן להם על אף התנגדותו הנחרצת של לואי.
הארי נאנח, "אני לא מאמין שצדקת כל הזמן הזה" הוא שיחק עם חתיכת הבשר שלו בחוסר עניין.

לואי הרים אליו את מבטו, יודע בדיוק על איזה בוס בוגד הוא מדבר, "ידענו שהוא בוגד כבר לפניי זה לא חדש" אמר בהשתהות קלה.

"אני יודע.." הארי העביר יד בשערו, "פשוט הייתה לי תקווה קטנה שזה סתם אי הבנה" הוא הניח את הסכום בצד בקרקוש, "הוא היה הבוס שלי במשך שלוש שנים.. זה בלתי נתפס".

לואי שלח לו חיוך מלא אמפתיה, "אני יודע" ניסה לומר ברגישות למרות שממש לא ידע. הוא הושט את ידו אל של הארי ולחץ אותה בעידוד.

הארי החזיר לו חיוך קטן, "זה הרבה לעכל זה הכל" אמר בקול שקט.

לואי נאנח, "הצד החיובי הוא שאתה יכול להחטיף לו מכות בתור נקמה" הוא חייך חיוך שובב בניסיון לרומם את מצב רוחו העגמומי.

הארי צחק צחוק חרשי, "אני בטוח שזה יהיה שווה את זה" השיב בסרקזם.

"אל תזלזל בכוח של בעיטה לביצים הארי" לואי הניף את האצבע שלו מולו באזהרה, "אתה יודע איזה תענוג זה להחזיר למישהו על כל מה שהוא עשה?".

עיניו הירוקות של הארי חייכו אליו, "יודע מה? כן" אמר בהחלטה, "אני הולך לתת לו מכות" לואי צחק ושפשף את ידיו במרץ.

"זה ההארי שאני מכיר!" קרא בחיוך, "הבנאדם לא ידע מאיפה זה בא לו" הוא צחק צחוק ערמומי.

הארי הביט בו לרגע, מעריך את יופיו של לואי הצוחק צחוק משוחרר, "כדאי שאני אלך לישון" אמר כעבור כמה רגעים של צחוק משתתק וקם מן הכיסא. הוא הלך אל פח הזבל ורוקן אליו את שאריות הארוחה.

לואי הנהן אליו, "אני בא גם חכה לי" הוא הלך אחריו והשאיר את הכלים הריקים בכיור, יודע שהארי ינקה אותם בבוקר.

הוא נצמד אליו ושניהם הלכו אל המיטה המסודרת, נראה היה ששירות חדרים הספיק לעשות ניקוי קל בזמן שלא היו פה.
הארי החליף בגדים בזמן שלואי צחצח שיניים בשירותים. הכל נעשה בדממה נעימה וכשעיניהם נפגשו שוב כששכבו זה לצד זה מתחת לשמיכת המלון הנעימה, הם לא יכלו שלא לחייך ברכות.

"יהיה בסדר" לואי לחש אליו, משחק בקצה הציפה של הכרית.

קול גרגור חתולי הסגיר את קרבתו של קווין מתחת למיטתם.