Dear Draco, pt.2 - דראקו היקר, חלק.2

21

ד ר א ק ו

הוא המתין לה במשך שעות.

ישב ליד חלונו, מתבונן ברחוב אחר ראש בלונדיני כהה. החזיק את פרח השלג המיובש שלה בין אצבעותיו, ותהה באיזו נקודה יהיה סביר לדאוג.

נראה היה שהיא מעוניינת, כשראתה אותו לאחרונה. נראתה להוטה לראות אותו שוב. אבל הוא לא ידע. אולי הוא הפחיד אותה, או שאולי היא החליטה שזה ככל יותר מדי בשבילה. משפחתו, עברו, הסימן האפל שלו. הוא יאשים אותה.

כשדראקו זרק את התה הקר שלו לכיור ולבסוף נכנס למיטה, הוא שכב שם עוד כמה שעות. לא שהוא היה רגיל לישון הרבה, בכל מקרה, אבל באותו הלילה היה קשה במיוחד לכבות את מוחו.

לבסוף החליט שייתן לה יום נוסף. אם לא ישמע ממנה דבר בעשרים וארבע השעות הבאות, הוא היה מתעתק לביתה.

כשהוא נרדם, השמש כבר הציצה מעל האופק.

כעבור שעתיים הוא התעורר מנקישות קלות על דלתו. הוא טמן את פניו בכריתו, בהתחלה; ניסה להטביע אותו, אך כעבור דקות, הדפיקות נמשכו. הוא התיישב וקימט את מצחו במחשבה. האדם היחיד שהכיר עד כה לא היה בא אליו אמילי כן - והדפיקות שלה, ממה שזכר, היא אסרטיביות מייסרות. הדפיקות האלו היו רכות - כמעט ביישניות.

כשפתח את הדלת, בֶּלִי עמדה שם; עיניה אדומות וזרועותיה כרוכות סביב עצמה.

הוא התחיל, מרגיש ער לגמרי פתאום. "את בסדר?"

"מצטערת שלא הייתי כאן אתמול בלילה," אמרה. מוחו רץ, מנסה לחשוב על תרחיש אחד שהסביר למה היא כאן, מכל המקומות, כל כך מוקדם בבוקר. "יש לי הרבה מה להסביר."

הוא פתח את הדלת. "היכנסי," הוא אמר. הוא התבונן איך היא נכנסת פנימה ומסתכלת סביבה; הרגישה פתאום נבוך מכמה שזה יכול להראות ריק. רק ספה שחורה בלויה, שולחן אלון ישן, וכמה ספורים זרוקים על המקום. "מעולם לא טרחתי לקשט," אמר.

"אני אוהבת את זה," אמרה וחייכה אליו בחזרה. "אני מצטערת שבאתי כל כך מוקדם. הייתי בקדוש מונגו והם הוציאו אותי החוצה." החיוך שלה צנח. "אמא שלי חולה."

"אני מצטער," הוא אמר לה. בקצת כנות.

בֶּלִי שיחקה עם ציפורניה. "אני חושבת שהיא תהיה בסדר," אמרה וקולה רך. "היא פשוט צריכה להישאר שם קצת."

דראקו לעס את פנים לחיו. "את רוצה לשתות משהו?" שאל ואילץ את עצמו להסיט את מבטו ממנה. כמה פעמים חשב עליה בדירה הזו; מדמיין את פניה היכן שהיא עומדת כרגע.

"אני בסדר, תודה," אמרה. "ממש קיוויתי שנוכל ללכת לבית שלי. במקום כאן. אני חושבת שזה יכול להיות יותר בטוח."

הוא הביט בה בחזרה, לא מבין. "בטוח יותר," הדהד.

בֶּלִי בהתה בידיה. "אבא שלך תפס אותי בדרך לכאן אתמול בלילה," אמרה בשקט. "הוא ניסה למחוק אותך מהזיכרונות שלי."