Angel is what you are

הקדמה / פרולוג :

נקודת מבט סקיי :

1. ריקנות זה שם המשחק :

בשלב הראשון לא הרגשתי כלום , הרגשתי משותקת לא ידעתי איך להכיל את כל האירוע הזה

כל הרעש,המים,האנשים .. לא ידעתי מה קורה.. ראיתי את העשן .. ואת הלהבות הסוערות

המאיימות לחסל כל דבר שניצב בדרכן .. המים באו קצת יותר מאוחר כאשר כוחות ההצלה באו אבל זה היה מאוחר מידי

הכל כבר היה הרוס

אני לא זוכרת איך שרדתי בבירור את כל זה

אבל אני יודעת שמישהו הקריב את החיים שלו בשביל שאני אוכל לחיות.. בשביל שאני אוכל להמשיך בחיים שלי .. המישהו הזה היה אבא שלי.

הוא דחף את הראש שלי לרצפה כאשר עמוד של אש נפל מלמעלה .. הוא שמר עלי בגופו
"סקיי,אני מבטיח לך שתצאי מכאן .. הכל יהיה בסדר .. תבטיחי לי שתהיי חזקה"

הוא השתעל ... העיינים שלי צרבו אבל הנהנתי.. "אבא .. אני מבטיחה" מלמלתי והחשכה הציפה גם אותי , הרגשתי זרועות מרימות את גופי הרפוי .. כשהתעוררתי בבית החולים לקח לי זמן להבין מה קרה.. סרקתי את החדר, את האנשים שהיו לבושים במדים לבנים -הרופאים..

סרקתי לאחר מכן את הגוף שלי הרגל השמאלית שלי הייתה פצועה , היא שרפה לי ..או שמה נשרפה לי.. אין לדעת

הידיים שלי היו בסדר..אני חושבת .. ביד ימין הייתה לי תחבושת..אבל זה לא נראה משהו רציני

לא צרחתי,לא בכיתי,לא זעקתי,לא התחננתי,לא צעקתי,לא עשיתי כלום,לא הרגשתי דבר , החור שנוצר בי היה גדול

שום דבר לא יכול למלא אותו מחדש,שום דבר לא יכול להחזיר לי מה שאבד לי,הדבר היחיד שהרגשתי זה הריקנות.. לא עצב ..ריקנות.. חלל ריק ושחור .. דבר שלא יכול להשתוות לכלום למרות זאת

אף דבר לא יכול להיות משותק לנצח אפילו לא אני ... בשלב כלשהו התחלתי להרגיש כאב .. כאב שאי אפשר להסביר אותו במילים ...

2.דברים שאף אחד לא רוצה להרגיש

בשלב השני שהתרחש לאחר שבועיים וחצי

התחלתי להרגיש משהו בתוכי.. משהו בתוכי כאילו מתעורר לחיים מתחיל להרגיש כאב שאין לתארו.. והתחושה שהשתלטה עלי הייתה הכעס , כעס על עצמי,כעס על השרפה הפתאומית,כעס על הרופאים,כעס על כל העולם,כעס על מי שברא את העולם..

הצעקות שלי היו חדות,חזקות,והכעס לא עזב אותי,אף אחד לא עצר אותי,גם כשהייתי חלשה

גם כשהתשתי את עצמי

כלכך.. הייתי -אני עדיין מלאה בסיוטים ..מלאה בעשן.. באובדן שלא יחזור אף פעם .

בסיוטים שלי.. המשפחה שלי נגלית לפני.. אבא שלי חסר הכרה..או שאולי הוא כבר לא בחיים.. הוא קר.. והדם נוזל מסביבו בחופשיות.. החולצה הלבנה שלו כבר לא נראית צחורה.

שמעתי צרחה.. והבנתי שזו אני.. הבטתי מסביבי

והנזק היה עצום הכל היה שחור מפוחם..

הכל היה הרוס.. בדיוק כמוני רק שאותי אי אפשר לשפץ ,אי אפשר לתקן.. אי אפשר להרכיב מחדש והכל יהיה בסדר /נשכח.. לא, אצלי זה זיכרון שישאר צרוב.. או סיוט שמוגדר כמציאות התמידית שלי

אחותי הקטנה ממוקמת ליד אמא שלי, הן חולקות חיבוק גם בשנתן.. שזה בעצם מותן.. הן לא יחזרו אף פעם

לא הספקתי להיפרד מהן .

הסיוטים הובילו אותי להכרה במצב הנוכחי

3 : דמעות והכרה במצב החדש

הם לא יחזרו יותר , כבר לא נראה ביחד סתם תוכנית טיפשית בTv , כבר לא נעשה דברים ביחד כמשפחה .. כי הם אינם .. זה אנוכי מצידי לחשוב שהם השאירו אותי לבד בעולם הזה אבל זו האמת.. אני בודדה

אין לי משפחה יותר, לפחות לא משפחה שאני אוהבת .. משפחה שאני יכולה לסמוך עליה

אבא הקריב את עצמו בשבילי וזה לא מגיע לי .. הוא צריך לחיות במקומי ,אני אוהבת אותו כלכך..תמיד אאהב .

הכאב לא יעבור.. הניחומים והרחמים של שאר האנשים הורגים אותי .. ההתעניינות בתקשרות גורמת לי לחשוש ולהבין שאני 'חיה תקשורתית לכודה'

אין לי לאן לברוח, הם בודקים מה איתי כל הזמן.. אבא שלי היה סגן הנשיא .. כולם ציפו ממנו לכהן כנשיא זמן קצר לפני התאונה המצערת, אבא שלי גיבור .

אני חושבת שבלי התרופות הייתי ממזמן בעולם הבא..

מצער..מדיכאון..ממה לא ?!

התרופות משתקות אותי.. משתיקות את הלב ההרוס שלי

את הסיוטים שלי,זה הגיע למצב שבו לא יכולתי להיות במדינה שלי אני נאלצת לעבור למדינה אחרת.. עיר אחרת

אני אטוס ללונדון..

ארה"ב כבר לא מתאימה לי

אני צריכה אוויר חדש,התחלה חדשה ,אפילו אנשים חדשים .

המשפחה המורחבת שלי דואגת לי מאוד.. גם להם כואב כי הם איבדו אחים,נכדה,ילדים,חברים טובים.. אבל הכאב שלי לא משתווה לשלהם .

דודה שלי -קלרה אחות של אבא שלי החליטה לאמץ אותי, תמיד היה לנו קשר טוב ,ברגע שהיא שמעה על התאונה היא סידרה את המסמכים וכל העניין המשפטי בשביל שאני אהיה בחזקתה

במהלך הטיפול שלי והאמת שכמעט כל הזמן

מזכירים לי שאני לא לבד ושאוהבים אותי.. הפסיכולוג מדבר איתי פעמיים בשבוע ולמען האמת זה עוזר לי מעט

הוא מבין אותי , לפחות הוא מנסה..

אני יודעת שמכאן - אני מתחילה את החיים החדשים שלי

ללא משפחה .. ליתר דיוק עם המשפחה החדשה שלי

קלרה ואריק הם נשואים טריים עם ילדה אחת שהיא תינוקת בת חצי שנה .

אני חושבת שהחיים שלי יכולים להתחיל מחדש

בלי שאף אחד ידע עלי כלום מהחיים הקודמים

אני מקווה שאני אצליח להסתיר ולהעמיד פנים שאני מאושרת .