גייז בשחור // לארי סטיילינסון

51.

פרק ארוך על מנת לעודד את עם ישראל המדוכא בתקופה שכזו
-

"אתה בטוח שלקחת הכל?" הארי לחש ללואי בפעם השישית אולי לדקה זו.

"כן הארי, תפסיק להיות כל כך לחוץ" הנמוך השיב בגלגול עיניים וסגר את תיק הגב שלו במשיכה.

הארי פלט נשיפה עצבנית ולא השיב, "בסדר" אמר ופתח את דלת המסוק בבעיטה עדינה, "בוא נזוז" זירז אותו ובצעדים מהירים ושקטים חמק אל הקרקע מבלי לסגור את הדלת כשהשני משתרך אחריו.

הם צעדו במהירות אל פינת הרחוב הקרובה ומיהרו להשתלב במדרכה הריקה מאנשים בשעה כזו של הלילה. "מה השעה?" לואי לחש אל הארי שצעדיו הגדולים והליכתו המהירה אילצו את הסוכן המתחיל לרוץ לצידו.

"שתיים וחצי" ענה קצרות. עיניו לא חדלו לסקור את סביבתם בכל רגע נתון וראשו הסתובב לא מעט פעמים לאחור בחרדה מתמשכת. "הבית נמצא עוד קילומטר" עדכן אותו כשהסתכל אל שעונו המתקדם.

לואי לא השיב והמשיך לנסות להדביק את קצב הליכתו. תוך כמה דקות של הליכה/ריצה קלה (תלוי את מי שואלים) בדממה הם נעצרו מול כניסה אל מה שנראה כמו שכונת יוקרה. הארי בחן את האזור בזמן שלואי הסדיר את נשימתו סופסוף. "זה מעבר לפינה" לחש וצעד בזהירות בשביל האספלט הסלול.

"איפה אנחנו?" לואי לחש אליו מאחור, מפחד להשמיע צלילים רועשים על יתר המידה.

הארי פלט נשימה ונעצר, "במקום הנכון" אמר בכובד ראש. לואי הרים את מבטו ופער את פיו למראה הבית הענק והמגודר מולו עמדו.

"אתה רוצה להגיד לי שמישהו אחד גר פה?" לחש בתדהמה. הבית התרומם לגובה של ארבע קומות רחבות ידיים, עליו פוזרו חלונות רחבים המוגפים בווילונות מבפנים. כל חלון עוטר בגילופי אבן מרשימים של חיות שלואי לא הצליח לראות מרחוק. גדר שחורה ומרתיעה הוקמה מסביב לחצר הרחבה והמטופחת, ובמבט זריז אפשר היה להבין שהיא אלקטרונית.

"כן, וגם מעבדת נשק לא חוקית" הארי הזכיר לו בגבה מורמת ולואי מיהר להנהן.

חצי דקה של שקט עברה עד שהנמוך פצה את פיו שוב, "ואיך אנחנו מתכוונים בדיוק להיכנס פנימה?" שאל בקול מובך מעט.

הארי גירד בראשו, "נסתרות דרכי האל?" הוא חצי שאל.

לואי פער את עיניו, "אל תגיד לי שטסנו עכשיו במבצע לא חוקי במשך ארבע שעות בהליקופטר רק בשביל שאתה לא תדע איך לפרוץ לבית מטומטם" הוא הרים גבה באזהרה.

הארי העיף בו מבט, "תסלח לי באמת שהייתי עסוק בלהטיס אותנו לפה. מבלי שיש לי רישיון תעופה דרך אגב" הוסיף בגאווה מסוימת.