(לפני חצי שנה וקצת...)
זו היתה ההפסקה...אני וקטניס הלכנו לחצר והסתובבנו וראיתי אותו, ילד גבוה יחסית אליי עם עיניים כחולות אפורות ושיער חלק ושחור. הוא רץ אחרי ילדה עם שיער אדמוני עם עיניים חומות וגדולות וילדה עם שיער חום ועיניים עצובות אך חיוך רחב
הסתכלתי עליו והוא הפנה את מבטו אלי וישר הסתובבתי אבל אני זוכרת בבירור שהוא נתן חיוך קטן.
קטניס הסתכלה עלי במבט מבולבל "מה קרה, למה הסתובבת?" "אממ...שום דבר" חייכתי חיוך ציני והלכנו.
אני זוכרת שבאותו היום הלכתי הביתה וחשבתי לעצמי שגם אם הוא כן יחשוב לדבר איתי אני בטח לא יפה מספיק הוא לא יאהב אותי...הוא ילד כל כך יפה ואני כלום לידו
אני הילדה החדשה המוזרה עם השיער האדום ועיניים כחולות-ירוקות והפירסינגס
אני הכרתי את הילדה הזו עם השיער האדמוני אני חושבת שקוראים לה ג'ני והיא ממש נחמדה ואני יודעת שהיא מחבבת אותו גם...היא.כל.הזמן.מדברת עליו. מתלהבת...
(כעבור חודש בערך...)
אחרי שקטניס קצת הכירה לי את הילדים ואת בית הספר הבנתי שלילד קוראים נייל הוא בן 17 בכיתה יא ושלא היה לו כל כך עבר עם בנות..
קטניס צעקה בהתרגשות כשהיא רצה במסדרון של בית הספר "ג'ני ונייל חבריםםם" הרגשתי דקירה קטנה בלב. היה לי מצב רוח באותו הזמן וכשהיא אמרה את זה לא יודעת למה פשוט התבאסתי על החיים
(אחרי חודשיים)
"אמה" ג'ני צעקה "אני צריכה לספר לך משהו..." היתה שתיקה באוויר... לא סבלתי את הילדה הזו.. "אני ונייל נפרדנו" חיוך עלה לי לפנים והורדתי אותו במהירות. ושאלתי כאילו מופתעת "למה??" היא ענתה לי "אני לא יודעת הוא נפרד ממני בהודעה כנראה פחד לקבל כאפה"
גיחחתי "כאפה?" צחקנו שתינו
פתאום אהבתי יותר את הילדה הזאת...
(למחרת בערב...)
שלחתי לנייל הודעה בפייסבוק
"למה נפרדת מג'ני?"
ראיתי שהוא מקליד...הלב שלי דפק במהירות
הוא ענה:"
תגידו אם להמשיך^^
